כותב אמריקאי: כך הפכה ההתמודדות של אמריקה עם ונצואלה לקרב אישי של טראמפ

סדה ניוז - ברגע בו מתערבבים השיקולים הגיאופוליטיים עם השאיפות האישיות, ונצואלה עבור הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ היא יותר מ רק מדינה מוכה באמריקה הלטינית. זו מבחן להשפעה האמריקאית, זירה למאבק מול יריבים בינלאומיים, והזדמנות אחרונה לסגור חשבון ישן עם מערכת שסבלה מהלחצים הקשים ביותר.

בעשייה בעיתון וושינגטון טיימס, בעל כיוון שמרני המקובל בדרך כלל אצל מעגלי הימין האמריקאי, רואה הכותב בן וולפגנג כי המיקוד של ממשלת הנשיא דונלד טראמפ על ונצואלה אינו ניתן להסבר על ידי גורם אחד, אלא הוא תוצר של שזירה מורכבת בין שיקולים גיאופוליטיים, כלכליים ואישיים.

אומר הכותב, שהוא שליח העיתון לענייני ביטחון לאומי, עניינים חוץ וצבא ארצות הברית, כי מה שמתברר, יום אחר יום, הוא שונצואלה אינה עוד תיק חולף במסדרונות משרד החוץ האמריקאי, אלא הפכה ל"אובססיה" אסטרטגית משולבת בין סגירת חשבונות אישיים ושאיפות שליטה גיאופוליטית.

על פי ניתוחים מעמיקים ומקורות יודעי דבר, הקמפיין ללחץ אינטנסיבי שמוביל הבית הלבן נגד משטר ניקולאס מדורו חורג במטרותיו המוצהרות מכוחות במלחמה בסמים או הגנת זכויות האדם, כדי להגיע לרצון עז לשוב ולעצב את מאזן הכוחות בחצי הכדור המערבי ולדכא את השפעת בייג'ינג ומוסקבה המתרקמת.

נראה כי פרסום מאמר זה הגיע במקביל, או לאחר, ההודעה של טראמפ אתמול שלישי על فرض סנקציה ימית כוללת על "ספינות הנפט הכפופות לסנקציות" המפורדות מוונצואלה ונפנות אליה. הוא גם אמר בפוסט בפלטפורמה שלו "טרות סושיאל" שהוא החליט לסווג את המשטר הוונצואלי כארגון טרור זר, בהעלאת הלחצים על נשיא ניקולאס מדורו.

וולפגנג מציין במאמרו האנליטי כי טראמפ רואה את ונצואלה כאחת מהחלקים החשובים ביותר בלוח השחמט העולמי המסוכן.

נראה שהממשל האמריקאי פועל לפי ההנחה כי ונצואלה, דרך סדרת מהלכים צבאיים וגיאופוליטיים, ואולי קצת מזל, עשויה להפוך מ"מדינת סמים עוינת" לדמוקרטיה ידידותית עם עתודות אדירות של זהב, מינרלים ונפט כבד, כך לפי המאמר.

חוקרים כמו כריסטופר סבאטיני מהמרכז "צ'אתם האוס" רואים כי יש "הרגשה של עבודה לא גמורה" שמלווה את טראמפ מאז כהונתו הראשונה, כאשר ניסיונות ההכרה באופוזיציה כחלופה לגיטימית נתקלו בקשיים, דבר שגרם למבוכה דיפלומטית לממשל דאז.

הכותב מפנה תשומת לב לכך שאישים בעלי השפעה בממשל, בראשם שר החוץ מרקו רוביו, שיכנעו את הנשיא כי משטר מדורו הפך חלש יותר מתמיד, במיוחד לאחר הבחירות האחרונות שתוארו כלא לגיטימיות.

אך ההסלמה הזו, כך לפי המאמר, מציבה את טראמפ במצב פוליטי בעייתי. לאחר שהשיח עבר ממאבק בסמים לדרישה מפורשת לשינוי המשטר, הנשיא נדרש להציג תוצאה מוחשית, אחרת הוא ייראה חלש. "זה הפך לקרב ישיר בין טראמפ למדורו", כפי שאומר סבאטיני.

המאמר נוגע גם בפיצול הפנימי בוושינגטון בעניין מדיניות זו. הסנטור הרפובליקני לינדזי גרהאם הזהיר שמשך מדורו ההון יהיה "טעות קטלנית למעמד שלנו בעולם", והוסיף כי "זו האות הכי רעה שניתן לשלוח לרוסיה, סין ואיראן".

מדורו מחזיק ב"חרב פדרו" של גיבור העצמאות הוונצואלי סימון בוליבר במהלך חגיגת צבאית (צרפתית)

על הקרקע, מדיניות זו מתממשת בהתקפות ימית חוזרות על "סירות סמים" בלב ים, והחרמת אוניות נפט, עם איום מפורש להרחיב את הפעולות למטרות קרקעיות בתוך ונצואלה. עם זאת, מחוקקים כמו הסנטור הדמוקרטי מארק וורנר מטילים ספק ביעילות המסלול הזה, דורשים מהנשיא להגדיר את מטרותיו בבירור לפני חשיפת החיילים האמריקאיים לסכנה.

ולפיכך מאמין וולפגנג כי מהלכים צבאיים אלו מכוונים ל"מכרה הזהב" שמייצגת ונצואלה, המדינה עם עתודות הנפט הגדולות בעולם והשווי הנכסי שלה מוערך ב-1.36 טריליון דולר, היא עדיין פך של אסטרטגיות שאותן טראמפ רוצה לשחרר מההשפעה הסינית.

לפי דעתו, החרמת אוניות נפט לא מצרה כעת את הכביש על קראקס בלבד, אלא עשויה גם לפגוע באינטרסים של סין התלויה על היבוא ממדינות על נגזרות הסנקציות.

ככה, נראה כי ונצואלה, כפי שמופיע בעיני וושינגטון טיימס, היא זירה שבה מתלכדים מאבקי ההשפעה הגלובליים עם שיקולים של נשיא שמקווה לניצחון פוליטי מובהק.

מקור: וושינגטון טיימס