ברומן שזכה בפרס קטאר.. אלרקימי מספר על המלחמה שגוזלת את האהבה ומסלילה את הדרך לגירושין

SadaNews - הסופר הימני חמיד אלרקימי מסיט את תשומת הלב מהזמן הימני הקדום, ומשאיר מאחוריו געגוע מסתורי ל"תימן המאושרת", ואינו עוסק בבכי על שברי העבר, והוא משלח את דמויותיו במסע חיפוש אחרי הצלה, כאשר הן בורחות מהמוות ביבשה וכשכיצד פוגשות אותו בים.

וברומן שלו "עיוורון הזיכרון" שזכה בפרס קטאר ליצירות המפורסמות, אלרקימי משחזר את מה שלמד מעבודתו ככתב מלחמה, ומציג תמונות מלחמה ואיומיהן דרך נרטיב שמתנודד בעת ונתפס בזמן אחר, ושם קולות מתערבים ומזלות מצטלבים.

בין שתי גופות רואה "בָּדר" או "יחיא" את החיים ובשמותיהם של ההורים: אחד ביולוגי, השני רע ומחנך ומפרנס, סבו הוא זיכרון הארץ, האיש שסוחף לסופר את ההיסטוריה ומוצא לו זמן אפל יותר ממה שחי.

המספר פותח את הסיפור בסצנה קולנועית ממוקדת שבה הגיבור נרדף על ידי רוצח בלתי ידוע בזמן שהוא בורח מסנעה תחת חתונה של כדורים, אך החושך מגונן עליו במסע שלו.

הוא מסיים את הרומן בסצנה קולנועית נוספת שבה הגיבור מושלך על צוללת בים תוך שהוא מחוסר הכרה, לפני שהוא מציל בידי מלחים שנותנים לו מקלט באי למפידוזה שבו מחנות פליטות.

בהתחלה הייתה המלחמה

ובין ההתחלה לסיום משתרעת סיפור המלחמה, כשת "המוות מתלה על חלונות העיר, והחושך יוצא כדי להנחית על שחר חדש, ועל שמלתה דם מזוהם ללא זהות, ילדים שפרצופיהם מתפזרים בעננים, וזה מפחיד לחפש את ילדך האובד".

אלרקימי מצייר תמונה נוספת למלחמה "כאשר הפגז נפל לפניך לא הבנת את העניין, לא ידעת שהמלחמה בפתח, ושקבוצה רעה מתקרבת לפגוע בך, היית בדרכך הביתה נושאת על שכמך את תיק חלומך, המוות נפל בסמוך אליך, פחדת, לקח אותך סחרחורת מוזרה, היית על האדמה, עינייך בקושי נפתחו, סביבך גופות מרוסקות ואנשים שמעליהם גחלים הולכים, ואתה השורד היחיד שלא יספר את עדותו עד הרגע האחרון".

והוא מוסיף "כאשר שמעת מישהו מבקש מים לא יכולת לזוז, הוא היה מתמודד עם המוות, והצביע לך על המים לאחר שאיבד את קולו, הוא הוציא את לשונו ודמו הקדימו את רוקו, הוא רצה להזיז את ידו כדי לגעת בלשון האדומה שלו, אך הוא מת לפניך".

הרומן לא מציין מי רוצח מי, ולא מתעניין המספר בהגדרת הרוצח, אלא עובר דרך המסע לעומק של הקורבנות, שכן המלחמה מפלגת אותם ושודדת את אנושיותם ומשאירה אותם לעצב ולמסעות חסרי תכלית לגלות, הוא מותיר מאחוריו דיונים פוליטיים ודיאלוגים של אידיאולוגיה.

מי רוצח מי?

בין שתי דורות מחלק אלרקימי את דמויותיו, הסבא אחמד מייצג את הדור הישן וחוכמת הארץ, אם כי היא נופלה מהמלחמה הראשונה והשאירה את חוכמתו, וריאתו לגאולה היא לעזוב את הארץ.

"סבי היה אומר ואני על כיסאו נשען על ראשי: האדם שיצא מטווחו ברגע הדחיה הוא אמיתי וכנה, והמלחמה שאינה משנה את אנושיות בני האדם היא מלחמה קלה וחולפת, ועלי לברוח מהמקום שבו מתנהלת המלחמה, ואם זו מלחמתך היא לא תחזיר אותך לאדם נורמלי ולא תעניק לך ניצחון גדול".

ואילו הדור הבא מיוצג על ידי سالم, דוד המספר, שהחליף את האב, אדם שנפגע גם הוא מהמלחמה, והאשה נרצחת והוא חי אחריה חיים חסרי ערך, ונרקם מתח בינו לבין המספר, כאילו הרומן אומר כי הפשטות והחיבה נלקחו מהדור החדש לדור הישן, בסוג של סב עליו הוא משתוקק תמיד.

במקביל, מקשר אלרקימי לדור החדש תמונה שאינה מתאימה אלא למה שעושה המלחמה הקשה לארץ ולבריות, דמויות מפוררות שמתחלקות בין חלומן לחיים - אפילו בפשטות כמו לצפות במשחק כדורגל - ובין מוות נוכח ודומם, שיכולים גם "לצאת מתוך אותיות ספר".

המספר חי בין שני שמות, בָּדר לפני הגעתו לסנעה מהכפר, ויחיא לאחר שהיגר לעיר הבירה, הדמות גדלה ומשתנה, חיה את אובדן הזהות והפרעות הנפש עד כדי התכווצות במיטה, אך הסופר פותר את חרב הדמות על ידי הצגת אותה בשני עמודים: אהבה וידיעה.

המלחמה גוזלת את האהבה

עבדו חמאדי (אחד מדמויות הרומן) - סוחר נודד שחייו נלחמו בו - נפגש עם יחיא ששיתף אותו במסחר שלו, עבדו לוקח על עצמו את המסחר ויחיא מתרכז בלימודים האוניברסיטאיים, ועמדו אותו דמות משכילה רחבה מידע לפתוח ליחיא דלתות ידע ומדע.

ואילו העמוד שפתר את בעיית יחיא עם זהותו היא האהבה, כאשר הוא מכיר את "יפו", נערה תימנית שהתלהבה מאהבת פלסטין של אביה ונתנה לה את השם של העיר הפלסטינית העתיקה, ומכילה הסיפור בחובו הפנייה סמלים לקשר הרגשי העמוק בין הימנים לפלסטין.

מתיר ידה של לשון יחיא השקט בכפר, והופך לדברן ולשיר, כאשר המלחמה גוזלת את האהבה הזו, מאחר ויפו נרצחת בעירונה, בעוד שעבדו חמאדי נורה על ידי יחיא על מנת להצילה.

המרחב המגונן בספר "עיוורון הזיכרון" מתרחב כדי לכלול את המסע של המספר המתרחב מהכפר הימני לסנעה "עיר החלום של חולי האהובה שברגע פוגשת מישהו משאירה אותו על ליבה", ולאחר מכן לאדן שמתרפסת הפכת לתחנה הראשונה במסע המות אל אירופה, בזמן שעובר במצרים, סודאן ולוב, עד לאי למפידוזה האיטלקי.

תמונה יותר כואבת

ואם תמונות המוות והמלחמה מוכרות באסון הימני כפי שהציגו המסכים במשך השנים, אלרקימי ברומן שלו מציג תמונה כואבת יותר בנוגע למסעי המות שבחרו צעירים ימנים, מסע שמגיע לסופו בקרב ים, ומאידך, מי מת מחיים האחרונים במדבר, מלבד הקושי במקומות הפליטות.

בשפתו, מקטין אלרקימי כאשר הפשטות נדרשת, ומספק יותר כאשר הצורך, מתבסס על שירה גבוהה ועל התייחסות תרבותית שהביע בתחילת הרומן באמצעות ציטוט משירו של המשורר הימני המנוח עבד אלעזיז אלמקלאח.

המחבר של רומנים "געגוע מפוזר" (2021), "הצל השכוח" (2022) ו"עיוורון הזיכרון" (2024) מנצל את המורשת הספרותית הימנית שבשורשיותה, ואת ניסיונו העיתונאי שבו הוא יצירתי היטב, מעביר טקסט שמתחבר לתמונה כדי לשקף אותה, ורומז על מה שמעבר.

על זכייתו בפרס קטאר בסיבוב החדש ורומנו "עיוורון הזיכרון"

זכירת הגיבור של הרומן אינה משאירה דבר כאשר היא מסתכלת על גורלות וחיים של דמויותיה במרחב הימני, אז היכן יש עיוורון הזיכרון? והיכן היא רואה?

עיוורון הזיכרון היה כאשר הגיבור פגש את המלחמה הראשונה שהשיבו את תווי הילדות והעיר, ולא היה מסוגל להבדיל בין החיים והמוות, והגיע כאשר פרצה מלחמה נוספת כאילו שהמלחמות היו היחידות שיקבעו את גורלו ומפת קיומו, כך שהכתיבה הייתה הראייה היחידה מול העיוורון, שכן היא הפכה למעשה התנגדות נגד הכאוס והזיכרון.

אם כי הרומן עוסק בשתי מלחמות ובגורלים מעל למאוד כואבים שחייו היימן, אלא ש"עיוור" על מה שהוא אידיאולוגי, מה הסיבות לבריחה הזו?

הבריחה מהאידיאולוגיה הייתה מכוונת, שכן הרומן מחפש את האדם לפני כל דבר אחר, והמלחמה אינה סוגיה פוליטית כפי שהיא טרגדיה אנושית שחיים בה כולם, ההתרחקות מהדיאלוג האידיאולוגי העניקה לטקסט את אמינותו ועומקו, כי זה נכתב מהמקום של הקורבן לבדו.

בהתפלגות הגיבור שלך ליחיא ובדר נראה התפלגות אנושית בין שני שלבים, עד כמה זהו רמז להתפלגות הזהות הימנית?

ההפלגה של הגיבור בין יחיא ובדר היא התאמה לפיצול של האדם הימני בין עבר פצוע ופולש עתיד מדמם, והיא התפלגות אנושית יותר מאשר סמלית, אך אני מעדיף שהסופר ישאיר את הפירוש של טקסטו לקוראים שלו, הם שותפיו לגילוי.

מה לקחת מקורות חיים שלך לרומן? ומה השארת?

לקחתי מהחיים שלי את פרטי הניסיון האנושי: מלחמה, זרות, אובדן וגעגוע, והשארתי מהפרטי והאישי כדי שלא יתכנס הישות שלי עם הדמויות ברומן, שכל אחת מהם מייצגת חלק מכל חברה, ניסיונה, מאבקה ואכזבתה.

במסלולי החיים שלך לאן אתה מפנה אותנו? אני מתכוון לאילו מקורות הקנים שלך תרבותיים?

התחלתי את הערכתי היצירתית מהזיכרון הפולקלורי הימני וסיפורי סבא, והתרחבה לספרות ההתנגדות הערבית, השפיעו עלי שפת השירה המודרנית, במיוחד עבד אלעזיז אלמקלאח כפי שמופיע בהקדשה ובציטוט המתודבק, המשכתי את הכתבים המשלבים את הישות וההיסטוריה, כך שיצרתי את חזוני בין הספרות הריאלית לפילוסופית בהתמודדות עם האפסות.

הרומן משאיר אותך סגור כמו חלק הראשון של פרק תימני?

סוף הפתוח הוא מכוון, כי הוא דומה למציאות הימנית שלא הגיעה לגאולה שלה עדיין, אינו גירוש אישי, אלא טרגדיה של מולדת שחיה בנחישות ובחיפוש אחר משמעות, השארתי את הדלת פתוחה כי הסיפור הימני עדיין לא נכתב עד סופו, ואולי יתמשך בטקסטים אחרים.

כל הגיבורים שלך מתים והסופים הם מפחידים, האם יש לך פסימיות לגבי תימן?

המוות ברומן אינו פסימיות אלא מחאה, רציתי לומר שהמלחמה הורגת גם את מי שנשארים חיים, וכי הגאולה אינה מתממשת אלא בהבנה ובזיכרון, הסופים המפחידים מסמלים מציאות אפלה, אך הם גם קריאה לחיים, שכן הכתיבה עצמה היא פעולה של התנגדות ומעשה הצלה.

מה לגבי העסקים של הרומן הימני עכשיו?

הרומן הימני עסוק היום בכתיבת הזיכרון הקולקטיבי ובשאלה של מלחמה, זהות וגלות, יש מעבר ניכר מהרומן ההיסטורי לרומן קיומי שחוקר את משמעות האדם הימני לאחר ההתרסקויות, לצד עלייה ברורה בעמידה בשפה וריבוי הקולות של הנרטיב.

פרס קטאר הוא הכרה ביקורתית בעבודה היצירתית ובמייצגו, מה זה אומר לך?

פרס קטאר עבורי הוא הכרה בספרות הימנית יותר מאשר הכרה אישית, זה אישור לכך שהקול הימני נוכח ויצירתי למרות כל האתגרים, וכי הוא מעניק לי אחריות כפולה להמשיך לכתוב.

ואולי בכאב יש יופי שהשפה והגילוי מעניקים, והדימויים שברוך שלהם מסיקים לסופר שאוחז בכלים שלו, ובדמיונו שבו הוא יוצר את תיאורייו ומזלזל רחוק בנבכים של דמויותיו.

המקור: אלג'זירה.