חששות ישראליים מהתפקיד הטורקי ברצועת עזה

סדנאוס - עיתון "ידיעות אחרונות" - היום שבת - דיווח על חוקרים ממכון "לימודי הביטחון הלאומי" הישראלי שהזהירו כי התפקיד של הנשיא הטורקי רجب טייפ ארדואן ברצועת עזה בשלב הבא "עלול להפוך לסיוט עבור ישראל".

העיתון ציין בדו"ח שלו כי ישראל דחתה באופן נחרץ מאז תחילת המלחמה את מעורבות טורקיה בכל מו"מ או הסדרים הנוגעים לעזה, במיוחד לאחר שארדואן תיאר את ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו כ"היטלר של התקופה" והאשים את ישראל ברצח עם.

הדו"ח טוען כי המצב השתנה במהלך השבועות האחרונים וכי טורקיה הפכה לחלק מרכזי משיחות שהובילו להסכם הפסקת אש.

השניים שהעו"ד שוחחו עם העיתון, רמי דניאל וגליה לינדרשטראוס, טוענים כי מעורבות טורקיה התרחשה תחת מטריית ארצות הברית, אך השיח הטורקי כלפי ישראל לא השתנה, אלא התגבר.

לינדרשטראוס אומרת כי הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ רואה בארדואן "המנהיג שיכול להחזיר את הסדר למזרח התיכון", דבר שהוביל אותו להמר עליו במימוש תוכנית "היום שאחרי" בעזה, ומנצל את הקשרים הטובים בין אנקרה לוושינגטון בשלב הזה.

היא מוסיפה כי הימור זה מעורר חשש רחב בישראל, שכן "השתתפות טורקיה בהסדרים לאחר המלחמה היא התפתחות מדאיגה מאוד עבור ישראל, כי היא שחקנית עוינת בגלוי ובסגנון כלפיה, וכי נוכחותה בעזה סותרת את האינטרסים הבסיסיים של ישראל".

עוד מוסיפה לינדרשטראוס כי "לטורקיה יש יכולות צבאיות וארגוניות המאפשרות לה להיות גורם משפיע בכל כוח של פיקוח או שמירה על שלום, אך זה גם מה שעושה אותה לאיום פוטנציאלי, כי רק נוכחות חיילים טורקיים ליד כוחות ישראליים פותחת את הדלת לתקריות שיכולות להבעיר משבר דיפלומטי או צבאי", כשהיא מציינת תקריות ישראליות שהתרחשו עם הכוח לשמירה על שלום "יוניפי" בלבנון.

החוקרת טוענת כי טראמפ, שמעדיף "לנהל את המזרח התיכון דרך קשרים עם מנהיגים חזקים", העניק לארדואן את מה שהוא רצה מזה זמן רב: לגיטימציה לחזור לעזה כשחקן מרכזי, לאחר שנשאר מנוע מהדבר מאז 2010 לאחר משבר הספינה "מאווי מרמרה".

לפי לינדרשטראוס, אנקרה רואה בהתערבותה בעזה "הזדמנות היסטורית" לשחזר את מעמדה באזור לאחר שנים של בידוד, ולהציג את יכולתה להשפיע על סוגיות ערבית מרכזיות, במיוחד הסוגיה הפלסטינית שכן היא משקיעה בה פוליטית זה עשרים שנה.

חוקרת נוספת, רמי דניאל, מתארת את כניסת טורקיה למו"מ כ"שינוי מכריע", ומסבירה כי אנקרה לא הייתה חלק מהתיווך בתחילה, אך היא שואפת לשאוף להיות שחקן מרכזי בסוף.

דניאל מציין כי "טורקיה משכה בשנים האחרונות סכומים גדולים של סיוע לעזה, וניסתה דרך השיח של ארדואן נגד ישראל לעמוד בראש ציר איסלאמי תומך לפלסטינים, אך לא הצליחה להפוך זאת להשפעה פועלית, עד שזו הגיעה לרגע הזה".

החוקרים הישראלים רואים כי הנשיא הטורקי "מצא בתוכנית טראמפ הזדמנות מזהב להוכיח את תפקידו האזורי", כשלדבריהם "יש שינוי בכללי המשחק שמציבים מחיר על ישראל, כי ארדואן לא שינה את עמדתו הפוליטית כלפי תנועת חמאס, אלא ימשיך לשמור על הלגיטימציה הפוליטית שלה, דבר שיקשה את ההתקדמות לשלב השני של ההסכם".

סיוט אסטרטגי

על פי דברי דניאל, מאז היום הראשון של המלחמה, חלם ארדואן על תפקיד בעזה, והיום הוא מקבל אותו, והוא ישאף להיות גדול ומשפיע ככל האפשר. במקביל, ישראל רואה את החלום הטורקי כסיוט אסטרטגי.

דניאל מוסיף כי "המוסד הביטחוני הישראלי חושש כי הנוכחות הטורקית בכל צורת פיקוח או מעקב עלולה להוביל להגבלת חופש הפעולה של הצבא, ואולי גם לעימות ישיר במקרה של תקרית בשטח".

בנוסף לסיכונים הביטחוניים, יש גם ממד פוליטי: אנקרה - לפי דניאל - נוטה להעניק לחמאס מעמד בכל הסדר עתידי, ומתנגדת לרעיון של פירוק הנשק שלה לחלוטין או להוציא אותה מהנהגת עזה, בעוד ישראל, מצרים ואיחוד האמירויות דוחפות לתוצאה ההפוכה לחלוטין.

דניאל טוען כי "רוב המדינות באזור היום קרובות יותר לעמדה הישראלית מאשר לעמדה הטורקית ואינן מעוניינות בשמירה על חמאס חזקה", ומציין כי טורקיה היא היוצאת מן הכלל, אך כעת היא חזקה, אך המצב יכול להתהפך עליה בהמשך אם השתנו מאזן הכוחות.

שתי חזיתות להשפעה

החשש הישראלי אינו מוגבל רק לעזה. לפי החוקרת הישראלית, עליית התפקיד הטורקי בסוריה במהלך השנים האחרונות, והירידה היחסית של ההשפעה האיראנית שם, הופכות את אנקרה ל"שחקן האזורי העולה" שעשוי להתנגש עם ישראל ביותר מאתר.

לינדרשטראוס מפרטת כי טורקיה הייתה בעבר מתמקדת בעיקר בצפון סוריה, בעוד ישראל מתמקדת בדרום, אך שינוי המצב בשטח לאחר שהנשיא הסורי המודח בשאר אל-אסד קרס הפך את טורקיה לכוח עם עניינים רחבים יותר, עד שהיא רואה בישראל כמחסום פוטנציאלי בפני השפעתה החדשה.

בגלל זה, אומרת החוקרת, יש להפעיל קו חם בין הצבא הטורקי לישראלי כדי למנוע תקריות אוויריות בשמי סוריה, מה שמצביע על השבריריות של הקשר בין הצדדים למרות האינטרסים הביטחוניים המשותפים.

לינדרשטראוס מציינת בהקשר זה כי התקשורת הטורקית המקורבת לממשל מדברת על מה שהיא מכנה "ניצחון דיפלומטי", כאשר ארדואן הצליח להטיל את עצמו מחדש כהגנה על הסוגיה הפלסטינית ושותף בסידורי הפסקת אש, לאחר שנים רבות של הדרה.

אך היא מעבירה מדיווחים ישראליים כי הממשלה הטורקית עושה שימוש בתיק עזה כדי לנחם את עצמה בשכנה הערבית והאסלאמית, ולשפר את מעמדה בתחרות עם איראן על ההשפעה באזור. היא גם רואה בכך הזדמנות להוכיח את כישוריה מול וושינגטון כשחקן "מדויק" שיכול לאזן בין האינטרסים האמריקאיים לערביים.

החוקרת מדגישה כי ישראל רואה באסטרטגיה זו "פנים כפולות", כי בעוד שטורקיה מציגה את עצמה כשותפה לארצות הברית בהכנסת שלום, היא באותו הזמן תוקפת את ישראל בחריפות בשיח הפנימי שלה, וממשיכה לאמץ את חמאס פוליטית ומדיה.

טורקיה - לפי דברי החוקרים הישראלים - תשאף להדק את נוכחותה ברצועה דרך צוותי פיקוח או השתתפות בפרויקטים של שיקום, מה שייתן לה השפעה ארוכת טווח שלא ניתן לישראל לקבל בקלות. לינדרשטראוס מזהירה כי "כל תקרית קטנה בין שני הצבאות ברצועה עשויה להפוך למשבר דיפלומטי גדול".

מקור: ידיעות אחרונות