מומחים: וושינגטון תתחרט על מה שעשתה ישראל במזרח התיכון

סדה ניוז - מומחים מ-Chevening House אמרו כי מדינות המזרח התיכון רואות באופן הולך ומתרקם את "ישראל" כאיום משותף חדש להן וכי התמיכה המתמשכת של וושינגטון במדינה זו מחבלת במעמדה באזור ואולי כבר דחפה חלק מהמדינות הערביות לשוב ולערוך הערכה מחדש של בריתותיהן ואסטרטגיותיהן הבטחוניות.

המומחים, גליב דלאי, חבר בכיר במועצת Chevening House ומנחה תוכנית טורקיה העכשווית באוניברסיטת אוקספורד, וסנאם פקיל, מנהלת תוכנית המזרח התיכון וצפון אפריקה באותה המועצה, רואים במאמרם בכתב העת Foreign Affairs כי מלחמת ישראל המתמשכת על עזה והדוקטרינה הצבאית ההתרחבות שלה עוררו שינוי רדיקלי בנוף הגיאופוליטי במזרח התיכון.

הם ציינו כי "ישראל", שבעבר חלק מהמדינות הערביות ראתה בה שותפה ביטחונית פוטנציאלית נגד איראן, נחשבת יותר ויותר ככוח המפר את היציבות. במקום לבודד את איראן וסוכניה - כפי שמטרת המדיניות הישראלית והאמריקנית - ההתנהלות של ישראל גרמה בעיקר להרתיע את המדינות הערביות המרכזיות, כולל מדינות המפרץ שהיו פתוחות קודם לכן לנורמליזציה על פי הסכמי אברהם.

המומחים заметили כי תכנית השלום החדשה שהכריזו הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו חסרה תמיכה אזרחית ונחשבת לבלתי ניתנת ליישום כהמשך התנהלותה התוקפנית של ישראל והסירובה למלא את הדרישות הפלסטיניות.

הם הסיקו כי הנורמליזציה עם ישראל הפכה לרעילה פוליטית בכל רחבי העולם הערבי, כאשר סקרים רואים ירידה חדה בתמיכה הציבורית במערכות יחסים עם ישראל, והביאו כדוגמה את הירידה בתמיכה המרוקאית במערכות יחסים אלו מ-31% בשנת 2022 ל-13% בלבד לאחר תחילת מלחמת עזה בשנת 2023.

לעומת זאת, מצרים, שותפת השלום הוותיקה של ישראל, צמצמה במידה רבה את יחסיה עם ישראל בעקבות המתקפה הצבאית על עזה, ואף הנשיא המצרי עבד אל-פתאח א-סיסי הגיע עד כדי לתאר את ישראל כ"אויב", מה שמציג שינוי מ-עשרות שנות הזהירות הדיפלומטית, כמו כן היא חיזקה את שיתוף פעולה שלה עם טורקיה, שבעבר נחשבה לאויבתה, מה שמעיד על שינוי לכיוון ארגון אזורי רחב יותר, בהתאם למומחים.

בנוגע למדינות המפרץ, המומחים הזהירו כי הן שוב מעריכות את יחסיהן עם ישראל, ערב הסעודית, שבעבר עברה לחצים אמריקאיים לנורמליזציה עם ישראל, התרחקה עוד יותר מהמהלך הזה לא רק מסיבות פנימיות, אלא גם בעקבות הפעולות התוקפניות של ישראל בשנים האחרונות, כמו כן האמירויות הערביות המאוחדות, שבעבר היו בעלת הברית המפרית הקרובה ביותר לישראל, סובלות מביקורת קשה על שמירה על יחסיהן עם תל אביב במהלך ההתקפה הישראלית על עזה, ואילו קטר, עומאן וכווית התרחקו גם מתיוט תל אביב.

קטר הפכה לביקורת הערבית המרכזית על המדיניות הישראלית בעזה, ואילו כווית ועומאן נשארות מבודדות וזהירות מהכנסת עצמם לכל קשר עם ישראל, לפי דלאי ופקיל.

כמו כן, טורקיה גם מחמירה את עמדתה, שכן, על אף שיפור היחסים עם ישראל בשנים האחרונות, מלחמת עזה, התוקפנות הישראלית בסוריה, והמתח הנוגע לזרם הפליטים, הביאו את אנקרה להפסיק את הסחר עם תל אביב ולסגור את המרחב האווירי שלה בפני מטוסיה, שכן טורקיה, לפי המומחים, רואה עכשיו בישראל איום ביטחוני ישיר, במיוחד עם פגיעה במאמצי להשיג יציבות בסוריה.

דלאי ופקיל הזהירו כי התפתחויות אלו דוחפות לעבר חימוש אזורי ולהתמחות של בריתות ביטחוניות, מדינות כמו ערב הסעודית, האמירויות הערביות וטורקיה פועלות לבנות תעשיות הגנה מקומיות, ומכוונות לכיוונים כמו סין, קוריאה הדרומית, פקיסטן ואירופה לשיתוף פעולה בתחום הנשק וחימוש, מה שמעיד על מטרה לשחרר את התלות בתמיכה הצבאית האמריקאית.

הם גם הצביעו על כישלון יוזמות כמו הסכמי אברהם, המסדרון הכלכלי בין הודו, המזרח התיכון ואירופה, ועידת הנגב, כולם שאפו לשלב את ישראל במערכת האזורית, אולם העמדה התוקפנית של ישראל הפכה את ההתקרבות אליה לנטל על הממשלות הערביות.

הכותבים טוענים כי אם וושינגטון תמשיך להתעלם מהתגובה האזורית הנזעמת נגד התוקפנות הישראלית ותזניח את מרכזיותה של השאלה הפלסטינית, היא מסתכנת באובדן השפעתה ואמינותה.

מכאן, דלאי ופקיל רואים כי ארצות הברית צריכה להעריך מחדש את עמדתה על ידי תמיכה בהפחתת הסלמה, אינטגרציה כלכלית, והגעה לפתרון הוגן לשאלה הפלסטינית, כיוון שבלעדיו, וושינגטון עלולה למצוא את עצמה משתפת פעולה בהתפרקות הבסיס האסטרטגי שחתרה לפני כן לבנייה במזרח התיכון, לפי דבריהם.

מקור: Foreign Policy