כותב ישראלי: 77 שנה של גירוש ופחדי ההיסטוריה וצעקת הזיכרון

SadaNews - במאמר שפרסם עיתון הארץ, הציע הפעיל והכותב הישראלי חייגי אלעזר גינוי חמור לציונות כתכנית מתמשכת מזה 77 שנה לגירוש הפלסטינים וכחישה מהעולם.

המאמר מתחיל בהצגת טיעוניו מההצהרה של דובר צה"ל, לפני כשבועיים, כי "פינוי עיר עזה הוא בלתי נמנע", וכך הוא מציב זאת בהקשר ההיסטורי של נכבה 1948 ומה שקשור אליה בגירוש הפלסטינים בכוח.

אמר אלעזר כי אין צורך להיות מרצה להיסטוריה באחת מהאוניברסיטאות בעזה שנהרסו על ידי ישראל, כדי להבין שערך הגירוש מהדהד בתודעה הקולקטיבית שנעטפת בצלקות, זיכרונות, געגועים ועצב.

הוא הוסיף שזוהי לא הפעם הראשונה שגירשו יהודים פלסטינים מכאן, והצביע על כך שהזיכרון ההיסטורי הוא לא סיפור פשוט של מה שהיה; "זה ההווה המתמשך, והעתיד המתרקם באופק".

הכותב רואה כי מהות הציונות קשורה מההתחלה ברעיון אחד: העלמות הפלסטינים.

וכפי שניסח זאת דוד בן גוריון -ראש ממשלת ישראל הראשון- פעם, דבר אחד בלבד נשאר לערבים: לברוח.

עוסק אלעזר ברצף מתמשך של מדיניות שלא השתנתה מהותית; מהרס בתים, עקירת עצים, והשמדת אוניברסיטאות וספריות, ומחיקת הזיכרון והזהות הפלסטינית, זו מדיניות שכינויו "הסדרת הגג על האדמה", ולכן חיסול העתיד לחלוטין.

המאמר מדגיש כי הפלסטינים מוחים בכל מקום שבו הם נמצאים, אפילו בפרטי חייהם היומיומיים, מה שהופך אותם -בהיגיון של המדינה הישראלית- לאיום שיש להיפרד ממנו. כל בית בעזה "אתר צבאי", וכל עץ "מצב" וכל פלסטיני "טרוריסט".

ובהבעת רגש עזה, מסכם אלעזר מה מתרקם במוחות הישראלים: "נדמה כי מאז שחר הציונות לא הצלחנו לדמיין דבר אחד בלבד: שהיא העלמותם.

כי אנחנו, עם בלי אדמה, באנו לאדמה שיש בה עם. וכך, לא נותר לנו -אנחנו יהודי ארץ ישראל- אלא תפקיד אחד: לגרש אותם".

אך הוא מכיר גם בכך שהאופוזיציה בתוך החברה הישראלית חלשה מאוד, שהתפנתה במידה רבה למחשבה שאין משמעות לתרבותה או להיסטוריה שלה אלא דרך המשך הגירוש וההרס.

עם זאת, הוא מדגיש כי דחיית פחד זה מתחילה מהכרת הקורבנות כבני אדם שיש להם יותר מתפקיד אחד בחיים.

מקור: הארץ