תוכנית 400 אלף עובדים זרים: כיצד מנדסת ישראל את שוק העבודה כדי לסיים את נוכחות העובד הפלסטיני?

תרגום כלכלה סدى-שוק העבודה ב"ישראל" חווה היום שינוי כולל שנועד לסיים את התלות ההיסטורית בעובדים הפלסטינים, כאשר הדיווחים והנתונים הרשמים הישראליים חושפים את מתאר התכנית שמובילה הממשלה והכנסת להחלפת העובדים הפלסטינים באופן קבוע בעובדים זרים, באמצעות ייבוא מאות אלפי עובדים ממדינות דרום-מזרח אסיה ואפריקה ומזרח אירופה, מה שסוגר את הדלת בפני חזרת העובדים משטחי הגדה המערבית ורצועת עזה.

המספרים שהוצגו על ידי ראש מחלקת העובדים הזרים במשרד הפנים וההגירה הישראלי, משה נקש, מראים בבירור כי מדינת הכיבוש פונה בהחלטה ממשלתית רשמית להגדלת מספר העובדים הזרים כך שיגיע לכ-400 אלף עובד זר באופן קבוע, לאחר שבטרם אוקטובר 2023 מספרם לא עלה על 140 אלף שהתמקמו רק בתחומי החקלאות והבריאות, בעוד שמדינת הכיבוש קיבלה במהלך השנים 2024 ו-2025 בלבד יותר מ-115 אלף עובדים זרים חדשים בזינוק חסר תקדים.

צעד זה כבר אינו מוגבל רק למגזרי הבנייה והחקלאות כפתרונות זמניים, אלא התרחב בהחלטות והקלות ממשלתיות כך שיוכל להגיע לכלכלת השירותים היומיים, כאשר נפתחו הדלתות להבאת עובדים מהודו, סרי לנקה, תאילנד, סין, הפיליפינים ואוזבקיסטן לעבודה במפעלים, חברות, חנויות גדולות (סופרמרקטים), מלונות, וסדנאות לתחזוקת רכב, ואף בדיון על העסקתם כעוזרים בגני ילדים, הם המגזרים שנשענה עליהם באופן כמעט מוחלט העובדים הפלסטינים, או סבלו מנטישת הצעירים הישראלים הנמנעים מעבודות ידניות ושירותים קשים למרות שהשכר עלה מקומית ב-40%.

אתר "וואי נט" העברי מתאר את השינוי הזה כהגשמת "חלום" עבור בעלי עסקים וחברות ישראליות שהחלו לטוס במשלחות לחו"ל כדי לבחור את העובדים האסייתיים, מונעים על ידי היציבות הביטחונית של עובדים אלה, שכן ההנהלה הכלכלית של הכיבוש רואה בעובד הזר חלופה שאינה מושפעת מסגירות צבאיות או משברים פוליטיים, ואינה נשמעת לחששות הביטחוניים הקשורים לעובדים הפלסטינים, כמו כן, הוא כלי למניעת העלייה הגדולה בשכר בשוק הישראלי, כאשר העובד הזר מקבל שכר ממוצע כמו השכר הכללי בישראל (כ-10,000 שקל בחודש) שכן זה מציב אותו בשורות העשירים במדינת הולדתו.

הפן האחר של מדיניות זו משקף מנקודת מבטם של כלכלנים ישראלים כמו הפרופסור יוסי שפי גל מאוניברסיטת תל אביב, מצב של "התמכרות לעובדים זולים" שהמערכת פנתה אליה כדי להסתיר את היעדר העובד הפלסטיני במקום לפתח את תחומיה טכנולוגית, ומתריע כי פתרון זמני זה ייצור בעיות חברתיות וביטחוניות מורכבות לישות המסרבת למהגרים ותרבויותיהם, ומתייחסת לעובדים ככלי ייצור ולא כבני אדם, מה שמסלול לظهור שכונות עוני ולגידול כנופיות פשע בקרב בני העובדים הללו באזור דרום תל אביב בעקבות ההפליה והאיומים המתמשכים על גירושם.

השינויים הנרחבים בשוק העבודה הישראלי מאשרים באופן חד משמעי כי הש exclusion של העובדים הפלסטינים איננו סתם צעד עונשי זמני, אלא מדיניות ממוקדת לניתוק הקשר הכלכלי עם העובדים הפלסטינים והחרמתם מהמשרות הללו, מה שמעמיד את הכלכלה הפלסטינית בפני אתגרים קיומיים לספוג עשרות אלפי מובטלים שעבודותיהם מעבר לקו הירוק מנוהלות היום בשפות ותרבויות זר שחודרות מהקצוות של אסיה.