ירידת הדולר ועליית עלויות החומרים מפעילות לחצי על מגזר הבנייה

סדה ניוז: תקציב החירום שהכריזה הממשלה לשנת 2026, המבוסס על תזרימי מזומנים, מראה כי סך ההוצאות (לא כולל נטו הלוואות ושירות חוב הציבור) יגיע ל-17.7 מיליארד שקל, שהוא נמוך בכ-1.21 מיליארד שקל מתוכנית הרפורמה הלאומית העומדת על כ-19.12 מיליארד שקל, מה שמעיד על צעדים לעיצוב ההוצאות וביצוע צעדים לחיסכון.

תקציב החירום מניח הבטחת המשכיות מוסדית והבטחת מינימום של שירותים חיוניים לאור מגבלות פיננסיות חריפות, כששלל המתקנים המופיעים בהצעת חוק התקציב הם הגבולות המינימליים להוצאות ההכרחיות להמשך קיום המוסדות הבינלאומיים, וכי ההתחייבויות וההוצאות מההקצבות תלויות בזמינות הנזילות הכספית, אינן בהכרח מחויבות ממשלתיות כלפי מרכזי האחריות הפיננסית.

סכום הפיצויים לעובדים בתקציב זה עומד על כ-9.4 מיליארד שקל, המהווים 51% מכלל ההוצאות השוטפות, כאשר ננקטו צעדים מראש כדי למנוע את הגדלת החשבונית של השכר ומספר העובדים בשנת 2026, בעוד שהחשבון השכר ודומיו מהווים 66% מההוצאות השוטפות ו-78% מהכנסות נטו, ו-71% מתקציב מרכזי האחריות, מה שמעיד על המבנה הקשיח של ההוצאות השוטפות.

על פי התקציב, סך התמיכה הממשלתית המוקדשת לסיוע לדלק, חשמל ומים, בין אם למקלטים ובין אם לקבוצות תעריף עובר את 1.3 מיליארד שקל בתקציב. התקציב כולל חיסכון בסעיף הנסיעות בשיעור של 44% בהשוואה למה שהיה בשנה שעברה.

הכנסות בפועל בשנת 2024 הגיעו לכ-14.57 מיליארד שקל בעוד שההוצאות הגיעו לכ-19.36 מיליארד שקל עם גירעון המקרב ל-5 מיליארד שקל, בעוד שהכנסות בשנת 2025 הגיעו ל-15.28 מיליארד שקל וההוצאות הכוללות כ-18.83 מיליארד שקל עם גירעון של בערך 3.55 מיליארד שקל.

עם זאת, מספרים אלו נשארו כנועים מעיכוב כספי המיקצוב, אשר מהווים בערך 67% מכלל ההכנסות, בעוד שההכנסות המקומיות מהוות רק 33% מההכנסות.

ההוצאות השוטפות היוו 95% מסך ההוצאות בשנת 2025 בהשוואה ל-5% בלבד להוצאות פיתוח.

נתוני התקציב מגלים כי התמיכה החיצונית התקציבית עלתה מ-1.3 מיליארד שקל בשנת 2023 ל-3 מיליארד שקל בשנת 2024, ואחר כך ל-3.2 מיליארד שקל בשנת 2025, דבר שמעיד על קפיצה יוצאת דופן בשנת 2024 שאחריה הייתה עלייה מתונה יותר. העלייה התמקדה בעיקר במימון התקציב השוטף, בעוד שמימון התקציב הפיתוחי נשאר כמעט יציב, מה שמעיד על כיוון רוב התמיכה לכיסוי ההוצאות התפעוליות.

התקציב לשנת 2026 צופה כי הגירעון לפני מענקים יגיע לכ-3.78 מיליארד שקל, שהוא 6% מהתוצר המקומי הגולמי, בעוד שהגירעון אחרי מענקים יגיע לכ-1.30 מיליארד שקל, כלומר 2% מהתוצר המקומי הגולמי. במקרה ולא יימנע המיקצוב המעוכב, יכול הגירעון הנקי להגיע ל-11.86 מיליארד שקל, מה שווה ל-18.9% מהתוצר המקומי הגולמי.

המומחה לענייני פיננסים ציבוריים, מועיד עאפנה, אומר ל"סדה ניוז" ש-ההקשר להכנת תקציב שנת 2026 כתקציב חירום ריאלי המתבסס על תזרימי מזומנים זמינים, הגיע בתגובה למצב החירום בפלסטין, בשל החנק הכלכלי הישראלי, ועיכוב כל הכנסות המיקצוב מאז חודש מאי 2025, דבר שהציב את התקציב הכללי ב-68% מהכנסותיו המוערכות, מעבר לירידת הכלכלה הפלסטינית כולה בגלל מלחמת ההיכחדה הישראלית על רצועת עזה, והמצור הכלכלי הכבד ביהודה ושומרון, באמצעות כלים שונים, בהם אפס הגביה של הכנסות המיקצוב, ומניעת העובדים לחזור לעבודה בתוך הקו הירוק ופיצול אזורי יהודה ושומרון עם מאות שערים ומחסומים ועוד.

עאפנה מדגיש כי לא הייתה אפשרות לאמץ תקציב קלאסי בתנאים הללו, ולכן היה הכרח לפנות לתקציב חירום המתבסס על תזרימי המזומנים הקיימים, ומחזק את עמידת האזרח הפלסטיני, ומתרכז בהבטחת המשכיות מוסדית והבטחת מינימום של שירותים חיוניים לאור מגבלות פיננסיות חריפות.

עאפנה רואה כי תקציב 2026 נושא עמו שורה של עניינים חיוביים וחיוניים, בהם הפחתה ומחסור בהוצאות תפעוליות באופן מחמיר, כולל משימות נסיעות, והפסקת הוצאות פיתוח מהקופה הציבורית, והענקת עדיפות להבטחת המשכיות השירותים של מגזרי החינוך, הבריאות, הביטחון והגנה חברתית, ומנושאים חיוביים גם העלאת תקציב החירום כדי להגיב למקרים חירום, במיוחד באזורים החשופים למהלכי כיבוש ואלימות מתנחלים, בנוסף להמשך התמיכה הממשלתית לאוכלוסיות המודרות, והשארת התמיכה בדלק, חשמל ומים.

אך עאפנה מציין כי התקציב הכללי לשנת 2026 מתמודד עם אתגרים מהותיים במציאת הכנסות, במיוחד בכל הנוגע להמשך תשלומי השכר, וכיסוי ההוצאות התפעוליות הבסיסיות במיוחד עבור מגזרים כמו הבריאות, הוא מתבסס בעיקר על הכנסות מקומיות, ותמיכה חיצונית מוגבלת, לכן יש צורך לשפר אסטרטגיה לאומית כוללת שתתבסס על לחץ בינלאומי אינטנסיבי לשחרור הכנסות המיקצוב, והבטחת תמיכה ערבית ובינלאומית דחופה לתקציב דרך הקרן החירומית שהוכרזה על ידי צרפת והממלכה סעודית בספטמבר שעבר, בנוסף לחיזוק המוצרים הלאומיים כדי לספק הכנסות מקומיות נוספות, ולחסוך בהוצאות הציבוריות, ולחזק את גביית המיסים מבלי להטיל על האזרחים נטל נוסף.