לאחר שפרץ את מחסום ה-3.00.. מדוע עליית השקל מהווה איום על כלכלת ישראל?

תרגום כלכלה סדנאוס: המערכת המוניטרית הישראלית חוותה בשבועות האחרונים שינוי מהותי החורג מהתנודות השגרתיות, בעוד שהדולר האמריקאי מציג חולשה עולמית ויורד מול רוב המטבעות המרכזיים בעולם, השקל הישראלי לא מסתפק בהשתעשע באותו כיוון, אלא לוקח את ההובלה בעוצמה שמעל בהרבה מעוצמת המטבעות האחרים.

ערך המטבעות המרכזיים בעולם עלה בכ-2% בממוצע מול הדולר רק במהלך החודש הזה. השקל קפץ בשיעור double לכך, ולראשונה מזה 31 שנה, ירד שערו מתחת לשלושה שקלים للدולר. במהלך השנה האחרונה, הדולר ירד בשיעור מרשים של 18.83% מול השקל, מ-3.691 ל-2.996.

בדו"ח ניתוח שפרסמה עיתון טיימס אוף ישראל ותרגם כלכלה סדנאוס, ישנן סיבות שונות לעלייה זו: תמהיל בין ירידה חדה במרווח הסיכון של ישראל לנוכח ההתפתחויות האזוריות, כולל הפסקת האש עם איראן וلبנון; זרימות הון גדולות הנובעות מההצלחות הטכנולוגיות והביטחוניות; והפרשי ריבית שעדיין גבוהים; והעליות בבורסה ניו יורק, אשר משפיעות גם על המטבע המקומי.

כל הגורמים הללו עשו את השקל חזק במיוחד. עם זאת, מה שעלול להיראות כמו אות כבוד לכלכלה הישראלית הופך במהירות לעול כבד על מנועי הצמיחה שלה.

עליית ערך השקל בצורה מופרזת מהווה פצצה מתקתקת למExport ולטכנולוגיות מתקדמות, כאשר חברות אלו מוכרת שירותיהן ומוצריהן בדולר, אך הן משלמות את השכר והוצאות ההפעלה בשקל. כאשר הדולר נחלש, המייצאים מקבלים פחות שקלים עבור אותו מוצר, אך עליהם לשלם את אותן הוצאות באותו שקל.

העלייה בערך השקל מקטינה את מרווחי הרווח. כאשר השקל עולה ב-5% בתוך שבועיים, הדבר מעיד על ירידה חדה בהכנסות בשקלים. לעיתים, לא עובר אחוז זעיר מיחידות האחוז בין עסק רווחי לעסק דולף. וזה מהווה איום אסטרטגי לתחרותיות הכלכלה.

ועיתון טיימס אוף ישראל שואל בדו"ח שלה: "המציאות הזו מעלה שאלה ברורה: מדוע אף אחת מהרשויות הממשלתיות הישראליות לא מתערבת כדי למנוע את עוצמת השקל?".

בנק ישראל לא רוכש דולרים בשלב זה כי עליית ערך השקל היא חלק ממגמה עולמית שקל להיתקל בה. זה לא שולל התערבות בעתיד, אך הבנק נמנע מכך בשלב הנוכחי.

לכן, היצרנים מצפים מהממשלה הישראלית שהיא אולי לא תצליח למנוע את העלייה, אבל היא עשויה להאט את קצב העלייה.

מה הכלים הזמינים לה אם כן כפי שהוצגו בעיתון בדו"ח שלה ותרגם כלכלה סדנאוס?

הפתרון הראשון, המתקבל בעולם, הוא קרן העושר הריבונית. הרעיון פשוט: למשוך דולרים מהכלכלה. במקום להזרים את המטבע הזר פנימה ולהציף את השוק, המדינה משקיעה חלק ניכר ממנה בחו"ל, דבר שמפחית את הלחץ לעליית השקל.

לישראל יש כבר קרן דומה, המיועדת לניהול הכנסות הגז הטבעי. אולם היא מתמקדת במטרה מסוימת, ולא תוכננה להתמודד עם השינויים הרחבים הנוכחיים, ולכן, קשה לדעת אם תספק פתרון מעשי.

הפתרון השני הוא התפשטות מהירה של השקעות בתשתיות. למרות שזה עשוי להיראות צעד רחוק משוק המט"ח, הקשר קיים: הגדלת ההשקעה בתחבורה, אנרגיה, והדיגיטל והבנייה הציבורית מעלה את הביקוש בכלכלה, כולל הביקוש לייבוא של ציוד ושירותים, ולכן גם למטבעות זרים. כתוצאה מכך, חלק מהלחץ על עליית ערך השקל מתמתן.

אולם, התהליך הזה איטי, דורש תכנון ואישורים, והוא גם יקר. והחשוב ביותר, הוא לא מציע תגובה מיידית לשער הדולר בטווח הקצר, והוא עלול להגדיל את הגירעון והחוב אם לא יתבצע בדיסציפלינה פיננסית.

הפתרון השלישי הוא המרתק ביותר והכי כדאי: מוסדות פיננסיים - קופות גמל, קופות חיסכון, ומוסדות הכשרה - משקיעות סכומים עצומים מהכסף הציבורי בחו"ל, במיוחד במניות אמריקאיות המוערכות בדולרים. כאשר שווקי המניות בארצות הברית עולים, ערך ההשקעות בדולרים עולה, ולעיתים זה עלול להוביל לחשיפה יתרה למטבעות זרים בהשוואה למדיניות המנוהלת.

כדי לאזן את הסיכונים, המוסדות מוכרים דולרים ורוכשים שקל. בשוק קטן יחסית כמו השוק הישראלי, מכירות במיליארדי דולרים יוצרות לחץ גדול על שער החליפין. במשך שנים, הייתה יש קשר הדוק בין מדד סטנדרד אנד פורס 500 ועוצמת השקל: כאשר המדד עולה, השקל עולה, וכאשר הוא יורד, המוסדות נאלצים לרכוש דולרים, מה שמחליש את השקל.

היצרנים הציעו פתרון חדשני: לבצע פעולות גידור למוסדות באמצעות עסקאות מחוץ לבורסה עם בנק ישראל. ובכך, במקום למכור המוסדות דולרים בשוק הפתוח בכל פעם שצרות חוזרות בוול סטריט, הבנק המרכזי ירכוש את הדולרים ישירות מהם. התהליך הנוכחי עשוי להקל על הלחץ על השקל, אך בשלב זה נראה שבנק ישראל אינו נלהב מהרעיון.

בהיעדר צעדים כאלה, היצרנים פונים לממשלה הישראלית לספק להם חמצן בצורה של הקלה רגולטורית וסיוע כלכלי ועידוד לצריכה המקומית.

وعיתון טיימס אוף ישראל מדגיש כי שתיקת הממשלה הישראלית לגבי הצעות אלו מהווה למעשה נטישה של המייצאים ותחום הטכנולוגיה המתקדמת בפני תנודות שער השקל. וחשוב להזכיר כי מאבק על השקל אינו מוגבל לאולמות המסחר, אלא הוא גם מבחן ליכולתה של הממשלה לשמור על התחרותיות הבסיסית של הכלכלה הישראלית כולה.