המגזר הבנקאי: כאשר הפתרונות הזמניים חורגים מהמגבלות שלהן.. מה ההשפעה הנסתרת של דחיית ההחזרים?

דו"ח כלכלה סעדה - בהקשרים של משברים גדולים, לעיתים נקבעות החלטות יוצאות דופן. ברוב המקרים, החלטות אלו זוכות להצלחה כאשר הן מיועדות בזמן הנכון, ומיועדות כפתרונות זמניים שמציבים את ההיבטים האנושיים מעל להשקפות הכספיות. אבל מה קורה כאשר התקופה הזו מתארכת, והפתרונות הזמניים הללו הופכים למציאות קבועה? כאן מתחילים להופיע ההשפעות הנסתרות, והאתגרים שלא היו צפויים נחשפים.

מאז תחילת המלחמה על רצועת עזה לפני כשנתיים והסנקציות על מחוזות הגדה, ממעון אחריות חברתית, המגזר הבנקאי הפלסטיני לקח חלק בהתערבות הומניטרית ישירה בכמה עשרות מיליוני דולרים. וכל זאת נעשה בשיתוף פעולה עם רשות הכספים הפלסטינית, בנוסף לדחיית החזרי ההחזרים הנדרשים מהעובדים בעזה. כל זה היה בתגובה להנחיות הרשמיות מצד אחד, ובזמן שהמגזר הבנקאי הכיר בגודל הסבל שהאזרחים הפלסטינים פוגשים, מצד שני. אמנם ההליך בדחיית ההחזרים נמנע מהבנקים בפלסטין את ההכנסות החודשיות, אך העדיפות הייתה לכך שיקולים אנושיים על חשבון הרווחים הפיזיים.

אך עם חזרת החלטות אלו הנוגעות לדחיית החזרי ההחזרים ארבע פעמים רצופות, והאחרונה שבהן הייתה ההארכה עד סוף שנת 2025, החל להיווצר אופי של משבר אמיתי בשקט בתוך המגזר הבנקאי הפלסטיני, שלא היה ברור בתחילתו, אך היום הוא הפך לנטל מצטבר, שדורש חשיבה שונה.

וכאן אנחנו מדברים בכנות על חוסר יכולת המנהיגות הפוליטית והמנהלתית בפלסטין למצוא פתרונות למשברים, כאשר אנו מודעים לחלוטין שחלק מהכישלונות שלהם במציאת הפתרונות הוא תוצאה של סנקציה כלכלית ישראלית ולעיתים ערבית. אך בסופו של דבר, אנו לא פוטרים את אחריותם כמי שמייצגים בהגדרה המשפטית והרשמית את הכלכלה הפלסטינית והמעמד הפוליטי.

אחת מהתוצאות הראשונות היא הצטברות חסרת תקדים של ההחזרים, דבר שיגרום לחלק מהלקוחות להתקל בעומסים כפולים שמעבר ליכולתם הריאלית להחזיר. ומה שנחשב להם היום להקלה זמנית, עשוי להפוך מאוחר יותר לנטל כבד אשר ימשוך אותם נפשית וכלכלית, ועלול להוביל להפצה רחבה של מקרים של כישלון רכישת אשראי, ובכך תהא זו קטסטרופה כלכלית שתפגע בכולם.

לעומת זאת, לגבי הבנקים, התמונה מורכבת יותר, כי החלטת הדחייה פירושה הקפאת הנזילות, ועלייה בהיקף ההלוואות הנדחות, והתרחבות החשבונות הקיימים החייבים, דבר שמשפיע ישירות על יכולת הבנק להעניק הלוואות, ועל תחזוקתו הפיננסית.

תנאים אלו הובילו חלק מהבנקים ליישם את ההנחיות של רשות הכספים הפלסטינית לתת "הלוואות הסטה" או לקיחת הלוואות נדרשות, או פתיחת חשבונות אקטיביים זמניים כחלק מהפתרונות הטקטיים הזמניים כדי לגשר על הפערים, אך למעשה מדובר בדחיית המשבר מבלי פתרון ממשי מוחשי.

וכל זה מתרחש בזמן שהבנקים מסודרים למלא את התחייבויותיהם מול המפקידים, ולנהל את עלויות התפעול שלהם, ולשמור על יחס הנזילות והיציבות הפיננסית המבטיחה את יציבותם, ומונעת כל זעזוע באמון הציבור בהן. בנוסף למתן הלוואות לממשלת פלסטין והחזקת חובה ואף הסתמכות ממשלתית מתמשכת על הלוואות מהמגזר הבנקאי ולעיתים לחצים על הבנקים לתת הלוואות לממשלה בכל משבר פיננסי שהרשות הפלסטינית עובר, כמו בימים אלו.

הבנקים חווים משבר המאיים על יציבותם והמשכיותם, בין ההפסדים הישירים שלהן בעזה, לבין הכישלון בהכרח של רוב המסייעים ממתקנים שלהן, ואת אובדן האפשרויות והנכסים של המגזר הפרטי במלואו ברצועת עזה, ובجزאי בגדה המערבית, והעתיד המעורפל בהחזר ההלוואות מלקוחותיהן בשני חלקי "המולדת", והיקף החובה של הממשלה לגביהן, ואיום הצטברות השקל, לא ייתכן שהמגזר הבנקאי יתמודד עם אתגרים אלו לבד.

חוסר היכולת של הממשלה והמפלגה הפוליטית הרשמית בפלסטין ברמה הכלכלית והפיננסית עובר למגזר הבנקאי בראש ובראשונה ולמגזר הפרטי שנית, וזה לא הגיוני.

הבנקים הפועלים בפלסטין חווים בימים אלו משבר מורכב המעמיד בסכנה את יציבותן והמשכיותן. בין ההפסדים הישירים שלהן ברצועת עזה המשתקפים במאות מיליוני דולרים, בין אם מדובר בהפסדים כספיים מהבניינים והרכוש וכספים נזילים, או בהפסדים גדולים כתוצאה מהצבת הקצבות אשראי ותפעוליות כדי לכסות סיכוני ההלוואות שהוקצו ברצועת עזה, והכישלון של רוב המובילים מההקלות שלהן במיזמים שלהם שבבעלותן בגזרה, ולחילופין אובדן האפשרויות של המגזר הפרטי לחלוטין ברצועת עזה, ובחלקה בגדה, ואי בהירות העתיד בהחזר ההלוואות מלקוחותיהן בשני חלקי "המולדת", והיקף החובה של הרשות שמחזיקים, ואיום הצטברות השקל, לא ייתכן שהמגזר הבנקאי יתמודד עם אתגרים אלו לבד.

המשבר הוא לאומי והפתרון צריך להיות לאומי. ומפתח הפתרון טמון בניהול חכם דרך תוכנית מקיפה שנועדה בשיתוף עם הגורמים הנוגעים בדבר, ופותרת את שורשי המשבר ולא רק את הסימנים שלו, וכוללת מנגנונים ברורים לפירוק האתגרים הללו, כי הבנקים אינן סתם מוסדות פיננסיים, אלא הם עורק הכלכלה הפלסטינית, ואם העורק הזה יימנע, הגוף הכלכלי לא יישאר בריא.