"החינוך הסביבתי" משיק עלון לציון היום הבינלאומי למאבק נגד מדבור וצמא

סדא ניוז - המרכז לחינוך סביבתי של הכנסייה הלותרנית האנגלית בירדן ובארץ הקודש פרסם היום, ביום שלישי, עלון הסבר לציון היום הבינלאומי למאבק במדבור ובצמא, המתקיים ב-17 ביוני בכל שנה.

המרכז ציין בהודעתו כי הפעילויות לשנה זו מתקיימות תחת הסיסמה "מרעה: היכר בערכה, כבוד לה וכיצד לשוב אליה", ומטרתן להרחיב את ההכרה בערך הכלכלי, הסביבתי והתרבותי של המרעה, לכבד את המנהיגים המסורתיים ולחזק את ההשקעה בשיקום המרעה המידרדרת.

כמו כן, ציין כי פעילות השנה מתיישבת עם השנה הבינלאומית למרעה ולרועי הבקר, תוך חיזוק הצורך בהגברת המודעות, עידוד השקעה אחראית ועיבוי המדיניות השומרת על המרעה ועל מחיית הרועים.

המרעה.. חצי מהיבשה

המרעה נחשב לאחת ממערכות האקולוגיה הרחבות בעולם, אך הוא גם זוכה להתעלמות רבה, שכן הוא משתרע על פני יותר מחצי משטח היבשה על פני כדור הארץ, ומשחק תפקיד חיוני בהשגת ביטחון תזונתי, בסידור מחזורי המים, בשמירה על המגוון הביולוגי ובחיזוק היכולת לעמוד מול שינויי האקלים. כמו כן, הוא תומך במעגל חיים של כ-2 מיליארד בני אדם ברחבי העולם, כולל רועים רבים ועמים ילידיים ששמרו על הידע שלהם ועל רעותם במראות טבע אלו לאורך דורות.

העלון דן בהתדרדרות של עד חצי ממערכות המרעה בעולם או שחשיפה שלהן לסכנה, דבר שמוביל לתוצאות חמורות על הביטחון התזונתי והמים, על המגוון הביולוגי, על היכולת לעמוד מול שינויי האקלים ועל פרנסות הכפריים.

הוא דיבר על הערכות האומות המאוחדות ורשויותיו המיוחדות לגבי פוטנציאל ההשקעה בניהול בר קיימא של קרקעות ומים, שיפור המוכנות לשינויי אקלים, ותמיכה בשיקום שזה נתון בהובלת הקהילות המקומיות, יכול לתרום לאבטחת מראות טבע אלו ולבני האדם התלויים בהם.

28% משטח הגדה הם שטחי מרעה

העלון סיכם נתונים פלסטיניים על שטח הקרקעות שיכולות להיחשב כמרעה בפלסטין, כאשר השטח עומד על 2.02 מיליון דונם (28% משטח הגדה המערבית), ו-69% מהם נמצאים במדרונות המזרחיים; מה שניתן לרעיה בשטח זה הוא רק 700 אלף דונם.

הוא הסביר כי גדר ההפרדה לקחה 318,804 דונם משטח המרעה; כלומר כ-19% מהסך הכל של שטח המרעה בגדה המערבית.

הוא אמר, בהתבסס על סוכנות הידיעות והמידע הפלסטינית (ופא), כי הכמות של חומר יבש מהמרעה מגיעה מדי שנה ל-52,400 טון; כמות זו שקולה ל-36,680 טון של שעורה; מכסה את הצורך של 105 אלף ראש של כבשים ועיזים; והיא מכילה 268 סוגים של קטניות ו-198 סוגים של עשבים.

הוא עמד על שליטת הכיבוש על רוב שטחי המרעה: לפני שנת 1967; המרעה היה פתוח בפני הרועים הפלסטינים. עם תחילת הכיבוש הצטמצם שטח המרעה בצורה משמעותית, כך שלא עבר 20% מכלל שטח המרעה הזמין; ישראל החרימה שטחים נרחבים למטרות אימונים צבאיים, התנחלות ובניית גדר ההפרדה וכבישים מעקפים.

הוא הדגיש את המרת שטחי המרעה לשמורות טבע, וסגירתם בפני הרועים הפלסטינים, כאשר הרשויות הכובשות הכריזו על שטחי מרעה נרחבים כשמורות טבע שבהן אסור לרעות; כאשר כל אתרי השמורות הטבעיות לא אושרו על ידי הרשות הלאומית, והם מוכרזים רק על ידי הכיבוש.

שליטה כובשת

העלון ציין את ההגבלות הקפדניות על חופש התנועה וההגעה למקומות המרעה, כפי המתרחש בעמק הירדן הצפוני, בנוסף לעוני המרעה, כתוצאה מקיצוץ שטח הקרקעות הזמינות לרעייה לרועי הבקר הפלסטינים עקב מדיניות הכיבוש; קצב הרעייה בשטחים הזמינים עלה, דבר שהוביל להתדרדרות מצב המרעה ולהכחדת רבות מהעשבים בה; דבר שהוביל לירידה בכושר הייצור שלה, وبالتالي לירידה בשיעור הרווחים של רועי הבקר הפלסטינים; בשל אובדן מקור חיוני וזול להזנת בעלי החיים שלהם, דבר שגרם להם להסתמך על תוצרת בעלות גבוהה.

הוא גם דיבר על אתגרי ההתנחלויות הישראליות במרעה, על רעייה לא מאורגנת ומוקדמת יתר על המידה, והמרת המרעה לקרקעות חקלאיות, נוסף על פתרון הבנייה על חשבון המרעה, כריתת עצים ושיחים יתר על המידה, גידול הסחף, והשרפות ההורסות את הצמחייה, יחד עם הצמא והשינויים האקלימיים, השוטטות הלא מאורגנת ושימוש באמצעי תחבורה, במיוחד כבדים בתוככי המרעה, וזיהום סביבתי בגלל אתרי פסולת לא מוסדרת ומים משומשים.

136 נקודות מרעו

העלון הציג את מציאות ההתנחלויות הרעועות, מאז שנת 1984 ועד 2012, מספר הנקודות ההתנחלויות הגיע לדווקא 18 נקודות מרעה, לאחר מכן התקופה שהתרחשה בין השנים 2017 ל-2021, הוקמו כ-35 נקודות נוספות.

מאז פרוץ ההתקפה הישראלית על רצועת עזה באוקטובר 2023, ההתנחלות התרחבה בצורה משמעותית, והוקמו 70 נקודות מרעה חדשות בין תחילת ההתקפה ועד סוף מרץ 2025.

העלון סיכם את מספר הנקודות ההתנחלויות המרועות מאז 1984 ועד מרץ 2025, שהגיעו לכ-136 נקודות, שטחים שהם פי 3 מהשטח הבנוי של ההתנחלויות הקיימות בגדה המערבית ובירושלים, לפי נתוני הרשות למאבק בגדר וההתנחלויות, אשר הכריזה גם כי מספר המתנחלים בגדה המערבית בסוף 2024 הגיע לכ-770 אלף מתנחלים, המפוזרים על פני 180 התנחלויות, ו-256 נקודות התנחלות, מתוכן 136 נקודות מרעי חקלאיות.

הוא אמר, כי הנקודות המרועות מפוזרות באזורים הפלסטיניים הסמוכים להתנחלויות הישראליות בגדה המערבית, כולל ירושלים, עם מוקד מיוחד באיזור העמק שהתפרש מ-נחבת טובאס בצפון ועד מספאר יטה בדרום חברון, בנוסף להרים המזרחיים של הגדה, אזורים שהמאפיינים הגיאוגרפיים שלהם הוא ייחודי, והנקודות הגיעו לאזורים בצפון הגדה המערבית בחצי הראשון של שנת 2026.

הוא הוסיף, כי עד ינואר 2024, ולפי המכון לחקר פלסטין, העיר חברון רשמה את המספר הגבוה ביותר של הנקודות ההתנחלות המרועות עם 22 נקודות, ולאחר מכן רמאללה עם 21 נקודות, ואז נצרת עם 14 נקודות, ואילו טובאס רשמה 9 נקודות ובית לחם 8 וסלפית 6, ואיזור א Jericho וג'נין 4 נקודות לכל אחד, בעוד שנקודה אחת בלבד נרשמה בתולכרם. ונקודות אלו כוללות בכל זאת שטח של יותר מ-480 אלף דונם, רובם באזורים בעמק ובדרום ההרים, ומהם פי 3 מהשטחים הבנויים בתוך ההתנחלויות הקיימות.

לפי העלון, תופעת ההתנחלות הרעועה החלה לאחר שהכיבוש הישראלי בגדה המערבית ובירושלים בשנת 1967, כאשר חבורות המתנחלים התחילו להשתלט על אדמות פלסטיניות ולהמירן למרעות לבקריהם, עם החלוף הזמן התפתחו מעשים אלו מיוזמות פרטיות למדיניות שיטתית, והשיא שלהן היה באמצע שנות ה-80, ונקודה מרועה הראשונה הוקמה בשנת 1984 על אדמות העיר חברון בדרום הגדה המערבית, ומספר התושבים בה הגיע אז לכ-850 מתנחלים.

נקודות ההתנחלויות הרעועות מחולקות לשלושה סוגים עיקריים: הנקודות המרכזיות, שהן נקודות יציבות שהתמקדותן היא סביב רעיית הבקר. הנקודות המשניות, שהן נקודות שנוצרו כדי לשרת מטרות התפשטות הקשורות לנקודות המרכזיות. והנקודות הזמניות, המוקמות לתקופה מוגבלת באזורים ממוקדים, במטרה למנוע מפלסטינים להגיע לאדמותיהם, ולאחר מכן הן הופכות לאזורים קבועים של התמקדות המתחברות בהדרגה לנקודות הגדולות או להתנחלויות הרשמיות.

קריאות וזמני*

העלון חתם על קריאה לשמור על האזור הנותר מהמרעה, שבהם אנו יכולים לגשת במחוזות הגדה המערבית, והצורך לארגן את הרועים באמצעות הליכים וזמנים לפתיחתם וסגירתם, כדי לשמור על הצמחייה מהרעייה המופרזת.

הוא גם קרא להכיר לעולם על גניבת הכיבוש מהמרעה, ועל הסיכונים של ההתנחלות הרעועה ואיומיה על האדם והמרחב, באמצעות קמפיין לאומי ובינלאומי להאיר על ההשפעות של ההתנחלויות הרעועות על האדם והסביבה.

הוא דרש מהגורמים המוסמכים לבצע מאמץ לאומי כדי להגן על המגוון הביולוגי מפני מסיק, חטיבה ורעייה מופרזת, ולעודד את נטיעת מיני עצים, שיחים והנאות מקומיות, ולמנוע מן המינים הזרה.

הוא דרש מהעלון לנקוט באמצעים מעשיים להגנת המרעה והשמורות הטבעיות מהבנייה הלא מחושבת, ולהגביל את השרפות, להימנע מהפעלת אי הסדר של הפסולת הלא מוסדרת.