הילד שלך מגזים בבדיחות טיפשיות? מה שמעבר לשלב זה עשוי להפתיע אותך

סדנאוז - האם ידעת שהבדיחות הטיפשיות שהילדים משמיעים וההורים מתעצבים מהם הן שלב טבעי מאוד בהתפתחות הילד שלך ואינן בעיה כלל, אלא מהוות אינדיקציה להתפתחות בריאה במוח ובשפה ובאינטראקציה חברתית. מחקרים פסיכולוגיים וחינוכיים מצביעים על כך שהדבר שהילד זקוק לו כאן אינו עיכוב או מניעה, אלא הכוונה כדי שהנטייה הזו תופיע עם הזמן בחוש הומור יותר בשלה.

ההגשה של בדיחות, גם אם הן טיפשיות, מלמדת את הילד שמילים לא תמיד מובנות במשמעותן הישירה, וששפה יכולה לשאת סרקזם או הגזמה או משחק מילים. לכן, חוש ההומור אצל ילדים קשור להתפתחות השפתית, הקוגניטיבית והחברתית בו זמנית.

איך הבינים מדענים את בדיחות הילדים?

נחקרו בדיחות אצל ילדים במסגרת התפתחות ההומור בילדות המקושרת להתפתחות המוח, החשיבה, השפה והמיומנויות החברתיות. הבנת הבדיחה מתבצעת בדרך כלל דרך שני שלבים מנטליים. הראשון: גילוי הניגוד או הבלתי צפוי. השני: תחושת הנאה לאחר פתרון הניגוד הזה. זה מסביר מדוע סוגי הבדיחות שהילד מבין ומצחיק לו משתנים בהתאם לגילו.

לפי "תיאוריית הניגוד", שהיא אחת התיאוריות המפורסמות שמסבירות הומור, אנשים צוחקים כאשר קורה משהו בלתי צפוי או לא הגיוני בהשוואה למה שהם ציפו לו. רעיון זה נקשר לעבודות של חוקרים ופילוסופים כמו פול מקגי, עמנואל קאנט וארתור שופנהאור.

מחקרים בפסיכולוגיה של ההתפתחות מצביעים על כך שהומור מתחיל מוקדם מאוד אפילו לפני שהילד מדבר. התינוק צוחק ומגיב למצבים מצחיקים, ואז מתחיל מאוחר יותר לייצר את ההומור בעצמו דרך קולות מוזרים או תנועות או חזרה על מה שמצחיק את המבוגרים. חוקרים רואים בהומור חלק חשוב בהתפתחות הילד, שמעבר להנאה משפר את המיומנויות החברתיות שלו, מחזק את הגמישות הנפשית והרגשית שלו ומחזק את הקשרים שלו עם אחרים. כמו כן, מדובר בסימן להתפתחות החשיבה והאינטליגנציה החברתית.

איך מתפתח חוש ההומור אצל הילד שלך?

הפסיכולוג האמריקאי פול מקגי רואה שחוש ההומור עובר בכמה שלבים הקשורים להתפתחות הקוגניטיבית והלשונית ומשתרעים تقريباً מגיל שנה וחצי ועד כ-12 שנה, וניתן לסכם אותם בשלב הבא:

מגיל 18 חודשים ועד כשנתיים: הילד צוחק על השימוש המוזר של דברים כמו לשים נעליים על הראש או לסרק שיער בכף.

מגיל שנתיים ועד 4 שנים בערך: הילד נכנס לשלב של מתן שמות לדבר או לתפקידים בצורה שגויה בזדון כמו לקרוא לחתול כלב או להחליף תפקידים עם האב כך שהוא הופך להיות הגדול והאב הילד.

מגיל 3 עד 5 שנים: מתחילה שלב המשחק במושגים שבה הילד מבין ניגודים פשוטים והגזמות כמו פיל קטן שנכנס לכוס. בשלב זה הבדיחות הטיפשיות מגיעות לשיאן כי הוא מבין שהוא יכול לשבור את הכללים, אך עדיין לא הגיע לבדיחות מורכבות, ולכן הוא חוזר על אותה בדיחה ומנסה את השפעתה על אחרים.

מגיל 6 עד 7 שנים: הילד נהנה לשחק עם מילים, משמעויות כפולות ובדיחות מילוליות פשוטות.

מגיל 7 עד 11 בערך: הוא נכנס לשלב הבנת הבדיחות והחידות המתבססות על רעיון הציפייה ואז ההפתעה והמשמעות החבויה, וחוש ההומור שלו מתבגר יחסית ומקטין את תלותו בטיפשות גרידא.

מגיל 11 עד 12 وما بعدها: ההומור הופך למורכב יותר ומגוון יותר ברמותיו, שבהן הוא מבין סרקזם ורמזים חברתיים ובדיחות שדורשות רקע תרבותי רחב יותר.

שלבים אלה קשורים להתפתחות יכולתו להבחין בניגוד וברמיזות ובשפה פיגורטיבית עם התקדמותו בגיל.

בדיחות טיפשיות ו"הומור חולף" אצל ילדים

הרבה הורים מרגישים אי נוחות כאשר הם מבחינים שרוב הבדיחות של ילדיהם מתמקדות בצואה או בגזים או בריר. אך המומחים מדגישים שהנטייה הזו היא טבעית בשלב מסוים של הילדות.

בן קינגסטון הוג'ס, מחבר ומרצה בריטי בתחום התפתחות הילד, מציין בספרו "למה ילדים צריכים שמחה – האמת הבסיסית על הילדות", שחוש ההומור אצל הילד הקטן נוטה בצורה חזקה למה שמכנים החוקרים "הומור חולף", כלומר בדיחות הקשורות לפונקציות של הוצאה. מדעני פסיכולוגיה רואים שהמשיכה של הילדים לנושאים אלה אינה אקראית, אלא קשורה למספר גורמים קוגניטיביים וחברתיים.

שבירת כללים ואיסורים: הילד מגלה מוקדם שכתבות כמו "צואה" או "צואן" אינן מקובלות בשיח היומיומי, ולכן השימוש בהן מצחיק אותו כי הן שוברות את הציפיות והכללים החברתיים, וזה מהות ההומור בהרבה סוגי ההומור לפי תיאוריית הניגוד.

עניין גופני טבעי: בשנים הראשונות, המודעות של הילד מכוונת לגוף ולפונקציות שלו כמו אכילה, הוצאה, ריחות וצלילים, ולכן הנושאים הללו הופכים לחומר קל לצחוק ולשחק מילולי.

גילוי תגובת אחרים: הילד רואה שכשאומר מילים כאלה או מחקה את צליל הגזים, זה מעורר תגובה חזקה אצל המבוגרים, צחוק או גינוי, והוא מוצא בכך הנאה המניעה אותו לחזור על ההתנהגות.

ניסוי חברתי: במחקר שלה על הומור, החוקרת גבריאלה איירינתי מציינת שבדיחות מסייעות לילד ללמוד לתקשר בדרך בלתי ישירה ולהבין את ההקשר החברתי, כלומר מתי אפשר לומר דבר טיפשי ומתי זה לא מתאים.

שלב קוגניטיבי מוקדם: מחקרים של חוקרים כמו פול מקגי ותומס שולץ מצביעים על כך שהקטנים נהנים מהניגוד הגולמי או מהדבר המוזר רק בגלל מוזרותו, אפילו אם לא מבינים בדיחה מורכבת. לכן, בדיחות על צואה וגזים נראות להם מושכות כי הן ישירות וחושיות והן מפרות את הציפיות של המבוגרים.

תצפיות חינוכיות מצביעות על כך שסוג זה של הומור מתגלה ברוב התרבויות בין גיל 3 ל-7 ואז מתמעט בהדרגה עם התפתחות השפה, ההבנה ברמיזות, סרקזם ותחושת מבוכה חברתית. כלומר, הילד לא צוחק רק על הצואה עצמה אלא על רעיון שיש דבר שלא אמור להיות сказано ולבדוק את הגבולות הללו.

כאן, המומחים ממליצים לא לדכא את הילד או להרגיש מבוכה, אלא להתמודד איתו בשקט ולקבוע גבולות פשוטים למתאים בזמן ובמקום, תוך חיפוש מקום בטוח לניסוי ההומור שלו, עד שהוא יעבור באופן טבעי לרמות מצחוק יותר בשלות.

מה ההומור מוסיף לאופי של הילד שלך?

ההומור הוא סוג של משחק ולא מותרות או בזבוז זמן, אלא עולם מהנה הבונה לילד מרחב דמיוני בטוח אשר דומה למשחק דמיוני ומשרת את אותן פונקציות קוגניטיביות, חברתיות ורגשיות. ניתן לסכם מה שההומור תורם לחיי הילד שלך בנקודות מרכזיות:

1- אהבה גדולה יותר וראייה חיובית לחיים

ילדים שיש להם חוש הומור לרוב:

זוכים לאהבה גדולה יותר מהחברים שלהם ולכמות גדולה יותר של חברים.

יש להם ביטחון עצמי גבוה יותר וראייה יותר חיובית לחיים.

הם יותר סלחניים ומסוגלים להתמודד עם הצקות ומצבים קשים בבית הספר.

2- גמישות בחשיבה ובפתרון בעיות

הבנת הבדיחות, במיוחד אלה התלויות בפרפרזה או סרקזם או אבסורד, מכריחה את הילד להרחיב את אופק מחשבתו ולראות את המשמעות ביותר מכיוון אחד. סוג זה של גמישות מנטלית מזין את היצירתיות, המהירות בפתרון בעיות והחשיבה הביקורתית.

3- כוח נפשי בהתמודדות עם מכשולים

אחת מהתכונות החשובות שההומור מעניק לילדים היא היכולת שלה לבנות גמישות נפשית אמיתית. ללמוד לצחוק על עצמך או למצוא צד מצחיק במצב מטריד מסייע לילד לשחזר את שווי המשקל שלו במהירות. אם הוא שופך את המשקה שלו או נתקל בצעצוע שלו, תגובה מצחיקה במקום נזיפה עשויה להקל על מתח וללמד אותו שטעויות הן חלק טבעי מהחיים ואינן אסון.

4- קשרים חזקים יותר עם ההורים

כאשר ההורים צוחקים עם ילדיהם ולא עליהם, נוצרת סביבה בטוחה ומשמחת שמחזקת את האמון והתקשורת הפתוחה. הילד שמרגיש בנוח כאשר הוא מתבדח עם הוריו יהיה יותר נוטה לשתף את הרעיונות, הרגשות והדאגות שלו ללא פחד מהשפלה או סרקזם.

5- צורך אמיתי ולא מותרות

מחקרים חדשים מצביעים על כך שהצחוק הקבוצתי שאנו חולקים עם אחרים מגביר את הפרשת חומרים כימיים במוח הקשורים להנאה ונוחות. מה שאומר שהצחוק הוא מרכיב חיוני בבריאות הנפשית והרגשית של הילדים ולא רק מותרות שניתן לוותר עליהן.

בעקבות הדברים הללו, נראה שהתעלמות מההומור או חוסר התייחסות לתפקיד החיוני שלו, היא סוג של חוסר הבנה לגבי הצרכים של הילד. אם אנחנו מחשיבים את ילדינו לשלב הבגרות ולחיים מלאים באתגרים, אז פיתוח חוש ההומור שלהם צריך להיות חלק מהחינוך היומיומי בבית ובבית הספר.

המקור: الجزيرة