אנליסטים: העברת כספי המעבר ל"מועצת השלום" היא התפתחות מסוכנת שנועדה לערער את הישות הפלסטינית

מיוחד לסעדה ניוז: אנליסטים כלכליים אישרו כי הכוונה הישראלית להמיר חלק מכספי המעבר ל"מועצת השלום" בעזה היא תקדים מסוכן שנועד לערער את הישות הפלסטינית.

האנליסטים אמרו לסעדה ניוז כי מהלך כזה, אם יבוצע, יגרום לעוד לחצים כלכליים על הרשות הפלסטינית, והדגישו כי כספים אלו הם זכות של העם הפלסטיני ואין לאף גורם, בין אם זו ישראל או ארצות הברית, לנהוג בהם בכל נסיבות.

ד"ר תבאת אבו רוס, כלכלן, טוען כי העברת כספי המעבר שהחזיק בהם הכיבוש ל"מועצת השלום" תוביל להשלכות משמעותיות אם תבוצע, והדגיש כי הקמת "מועצת השלום" נעשתה בחסות אמריקאית כשהיא מתוכננת להתממן בשיעור של (10) מיליארד דולר. אולם, השיח הישראלי על העברת כספי המעבר לעזה יסייע להחליש את הרשות הפלסטינית כלכלית, בנוסף לכך שהרשות משלמת יתרה בשלטון עבור משכורות לעובדים בתחומים כמו חינוך ובריאות ומספר שירותים בעזה מכספים ציבוריים, כולל כספי המעבר שהיוו כשני שלישים מאותן הכנסות. לכן, אם תתממש הצעד הזה, זה יכביד על הרשות הפלסטינית בעומס כנסה חדשה על ידי העברת רוב הכספים שלה לעזה תוך שמירה על המעמסות שיש עליה בשכר העובדים גם בגדה וגם בעזה.

אבו רוס רואה כי הכוונה הזו מהווה תקדים מסוכן, שבו "ישראל" משחקת בכספי העם הפלסטיני, ושאם יועברו לעזה זה אומר שהיא שיחرרה את עצמה מהדרישות של הרשות הפלסטינית להחזרת כספים אלו.

הוא מאשר כי אם יבוצע מהלך זה, זה ייצור בלבול משמעותי עבור הרשות הפלסטינית בהכנת התקציבים וביצועם, לא רק לשנה זו אלא גם בעשר השנים הבאות, והזכיר כי תודעת העמימות סביב כספי המעבר תכביד על המשימה של המחוקק הפלסטיני לבנות את התקציבים בשל אי הוודאות לגבי היקף הכספים שיגיעו לקופת המדינה, דבר שייצר בלבול ועיוות במסמכים הכספיים המוערכים לשנים הבאות, המסתמכים בעיקר על המיסים המוערכים מכספי המעבר.

אבו רוס מצביע על כך שהצעד הזה אם יתבצע עשוי לשחרר את "ישראל" מעומק הצרות הכספיות על הרשות הפלסטינית.

מאידך, אומר מעיד עפנה, חוקר ומומחה למימון ציבורי, כי החדשות המתפרסמות בנוגע למשא ומתן בין ארצות הברית לישראל על העברת חלק מכספי המעבר המוחזקים על ידי ישראל ל"מועצת השלום" בעזה, הן מאוד מסוכנות, ואם יתבצעו, זו התפתחות דרמטית ומסוכנת בהחרפת כספים וזכויות העם הפלסטיני הכספיות, כיוון שכיספי המעבר הם הרכיב העיקרי בתקציב הכללי של פלסטין, ואין הם מתנה מארצות הברית או מישראל או מכל גורם אחר, אלא כסף פלסטיני טהור, המגיע לקופת המדינה, והם מיסים שמשלם האזרח הפלסטיני על המוצרים והשירותים המיובאים מישראל או דרכה. הוא מוסיף: "אין לאף אחד, בין אם ישראל או ארצות הברית, את הזכות לנהוג בהם בשל שום מצב".

עפנה ציין כי החלטת מועצת הביטחון מספר 2803 לגבי עזה וסיום המלחמה, קובעת באופן ברור שעל הבנק העולמי והגופים הפיננסיים האחרים להקל ולהעניק את המשאבים הכספיים לתמיכה בשיקום עזה ובפיתוחה, באמצעים כולל יצירת קרן נדיבה ייחודית למטרה זו המנוהלת על ידי התורמים. ולא מכספי המעבר.

בהקשר זה, הבהיר עפנה כי הכנסות המעבר הם זכות של קופת המדינה, שנאספו מדו לשלם המסים הפלסטינים, ואינן מתנה מאיש, ואין לאף אחד את הזכות להכין בהם פרט לפלסטינים עצמם; ישראל גובה אותם על פי הפרוטוקול הכלכלי של פריז, בתמורה לעמלה מנהלת בשיעור של (3%) ואין לה שום זכות להתנהלם בכספים הללו.

עפנה ציין כי הרשות הפלסטינית, על אף החלטת "הקבינט" הישראלי לעכב את פתרונות עזה מכספי המעבר מאז אוקטובר 2023, בשיעור של (275) מיליון שקל בחודש, המשיכה לשלם את המתקנים עבור עזה, ובעיקר משכורות העובדים והשירותים החיוניים המסוימים, ובכך, הכספים המוחזקים הם מכספי העם הפלסטיני ולא סכומים שישולמו עבור עזה.

כמו כן, הוא ציין כי "מועצת השלום" מאז הקמתה לא עשתה דבר מוחשי בהקשר של השיקום או הקלה על צעירי עזה, ולא שילמה את משכורות העובדים, והתמונה היא מעורפלת לגבי התחייבויותיה הקרובות, ולכן העברת כל סכום אליה מכספי המעבר חסרת משמעות.

על פי הערכותיו של עפנה, חדשות אלו אינן דבר בלתי צפוי בהקשר של שני הקשרים המרכזיים: הראשון הוא מימון "מועצת השלום", והשני, שהוא החשוב יותר, הגברת הלחץ הכלכלי על הפלסטינים במטרה לערער את הישות הפלסטינית, ולמנוע מהעם הפלסטיני את זכויותיו הכספיות, עד להגיע ללחץ לקבל כל פתרון עתידי, במיוחד כאשר כספי המעבר מהווים כ-68% מהכנסות הציבור, מה שהופך את אובדנם או ההתנהלות בהם מחוץ למסגרת הרשות הפלסטינית לאיום ישיר על יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה, גם לעובדים וגם למגזר הפרטי או למגזר הבנקאי, והסכנה התמונה היא בסיכון אפשרות העברת חלק מהכנסות בעתיד, מה שמשמעו אובדן הקופה לשני שלישים מהמשאבים שלה, והכנסת אותה למצב של שיתוק בקופות הציבור.

עפנה מדגיש את הצורך שלא להמתין, ולבנות אסטרטגיה לאומית כוללת להגן על זכויותינו הכספיות, שתנוהל על ידי הממשלה בשיתוף עם המגזר הפרטי והמגזר הבנקאי והאיגודים האזרחיים, כדי להתמודד עם החרפת כספי המעבר, על ידי גיוס תמיכה בינלאומית, במיוחד מהמדינות הידידותיות ואירופה, כדי לעצור כל צעדים המכוונים מכספים אלו.

סוכנות "רויטרס" גלתה לאחרונה כי ארצות הברית שוקלת לבקש מישראל להעביר חלק מההכנסות ממס על הכנסות שהיא עוצרת מהרשות הפלסטינית, ל"מועצת השלום" שהקים הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, כדי לממן את תוכניתו לשלבי אחרי מלחמה בעזה.

הסוכנות הסבירה כי ממשלת טראמפ עדיין לא קיבלה החלטה סופית לגבי הגשת בקשה רשמית לישראל.

הסוכנות דיווחה כי ההצעה כוללת ייעוד כספים לחكومة זמנית הנתמכת על ידי אמריקה בעזה, וחלק אחר לרשות הפלסטינית במקרה שהיא תבצע רפורמות.

הרשות הפלסטינית מעריכה את סכום המיסים המוחזקים בסביבות (5) מיליארד דולר.

הכלכלן ד"ר סעיד סברי רואה כי העברת כספי המעבר ל"מועצת השלום" אינה נראית כהליך פיננסי רגיל, אלא כהפיכה פוליטית וכלכלית מסוכנת הפוגעת בבסיס הריבונות הפלסטינית. כספי המעבר אינם סתם כספים המועברים מדי חודש, אלא הם המקור העיקרי למימון הרשות הפלסטינית, ומהווים כ-60-70% מהכנסותיה הציבוריות, ולכן כל ניסיון להחזיר אותם למקורות אחרים משמעותו למעשה שינוי מאזן הכוח וההחלטות במערכת הפלסטינית.

הוא מוסיף: "ברמה המיידית, כל ניכוי או העברת כספים אלו יוביל למשבר כלכלי חמור, מתחיל באי יכולת הממשלה לשלם משכורות באופן סדיר, ועד לתגובות ירדו שירותים בסיסיים כמו בריאות וחינוך, ועד ממשביר אמיתי במערכת הבנקאית הפלסטינית. זה יפריע מיד לשווקים המקומיים, עם ירידת יכולת הקנייה והחמרת המצב הכלכלי ועצירת עליית שיעורי האבטלה".

אך ד"ר סברי מאמין כי הדבר המסוכן יותר מהסביבה הכספית הוא ההיבט הפוליטי המסתתר מאחורי הצעד הזה. כאשר כספי המעבר מועברים לגורם ניהולי מחוץ למסגרת הרשות הפלסטינית, זה למעשה אומר לעבור על פני המוסדות הפלסטיניים הרשמיים ולנסות ליצור חלופות כלכליות וסטטוס ניהולי חדשים, דבר המחליש את אחדות ההחלטות הכלכליות והפוליטיות הפלסטיניות, ופותח את הדלת להעמקת הקרבה בין הגדה לעזה.

הוא ציין כי הצעד הזה מתבצע בזמן שהכלכלה הפלסטינית סובלת במודגש מהלחצים שאינם עזרים; מהפסקת הצמיחה והגברת העוני עד משבר נזילות וחולשת ההשקעה. לכן, כל זעזוע נוסף עלול לדחוף את הכלכלה לשלב עוד יותר שברירי ומסובך.

ומביט לגבי דברים אלה, לא ניתן עוד לנהוג במשבר במושגים של "ניהול הזמן" כראוי, אלא יש צורך להזיז במהירות לעבר תוכנית חירום כלכלית לאומית, לחזק את הייצור המקומי, להגן על המגזר הבנקאי, לצמצם את התלות המוגזמת בכספי המעבר, ולבנות רשתות ביטחון כספיות ערביות ובינלאומיות שיכולות לתמוך בעמידות הכלכלה הפלסטינית מול כל ניסיונות לעובד את הכלכלה כנשק לחץ פוליטי.