תושבי רצועת עזה בשטחי הגדה המערבית הכבושה תקועים מאז פרוץ המלחמה

סעדה ניוז - מתחת יציעי האצטדיון בשטחי הגדה המערבית הכבושה, חיים כעשרה פלסטינים בחדרי הלבשה, תקועים מאז תחילת המלחמה האחרונה עם ישראל, ואין להם שום אופק לחזור לביתם בעזה.

לפני שהשתקע בשכם, בצפון הגדה המערבית, היה סמיר אבו סלח, בן 54, עובד בעבודות קטנות בתל אביב, שבהן השכר גבוה בהרבה מאשר בחאן יונס; מקום הולדתו בעזה.

הוא אומר, ל"סוכנות הידיעות הצרפתית", מהמרחב הקטן שהכין לעצמו מתחת ליציעים: "ישראל נכנסה לפני המלחמה רק ארבעה ימים. הייתי מכובד ומוערך. ואז החלה המלחמה" ב-7 באוקטובר (תשרי) 2023.

ומוסיף: "תראו אותי עכשיו, אני חי באוהל. היינו מכובדים ומוערכים בבתים שלנו, בארץ שלנו".

אבו סלח מרוויח את לחמו כיום מכך שהוא אוסף היטלים הניתנים למחזור ומוכר אותם, ומשם שולח מעט כסף למשפחתו. שניים מבניו נהרגו בתקיפות ישראליות.

בעודו במצוקה, הוא מנסה לנהל את ענייניו עם מה שיש לו: הוא עשה ארון קטן מקופסאות קרטון, וקישט את קירותיו בדגלים פלסטיניים, ותלה תמונה של הנשיא הפלסטיני המנוח יאסר ערפאת.

כמעט בלתי אפשרי לספור את מספר הגזאים שחיים כמו הוא במצב קשה, אבל משרד העבודה הפלסטיני דיווח במרץ (מרץ) 2026, כי הוא סיפק סיוע כספי ל-4605 אנשים תקועים בשטחי הגדה המערבית, הכבושה על ידי ישראל מאז 1967.

אבו סלח וחבריו לסבל חוששים לצאת מהעיר, כי כמה מחבריהם נעצרו בנקודות הבידוק של צה"ל והוחזרו לרצועת עזה, הכבושה ונחרבת במלחמה שנמשכה שנתיים.

"לא נותר כלום"

אומר סאמר, אב משפחה, שבחר לא לחשוף את שמו, הגיע עשרה ימים לפני תחילת המלחמה שפרצה בעקבות מתקפת תנועת "חמאס" בדרום ישראל, בחיפוש אחר טיפול רפואי שאינו זמין בעזה: "המקום הזה משעמם, אבל מה נעשה? אנחנו בכלא".

בנו חזר לעזה, אבל הוא העדיף להישאר בגדה בחיפוש אחר דרך לעזור למשפחתו כלכלית. ובחדר ההלבשה, הוא תלה סדין על חבל כדי לשמור על פרטיות מסוימת.

כמו שאר הגברים שמתגוררים שם, סאמר איבד את ביתו שנפגעה בתקיפות ישראליות, והוא מציג תמונה של הריסותיו.

בשעה שנאחד החלו (43), התיישב ברמאללה במרכז הגדה המערבית.

נאחד עזב את רצועת עזה ערב ה-7 באוקטובר לתל אביב, כשהשתמש ברישיון עבודה להביא סחורות שהוא מחזיר לרצועה, היכן שהיה בעל מסעדה בשכונת החוף בעיר עזה.

ברמאללה, פתח מסעדה כדי שיוכל לשלוח כסף למשפחתו שנשארה בעזה. הוא אומר: "חזרתי לדבר שאני מכיר; העבודה שלי, המקצוע שלי והדבר שאני אוהב".

כיום, הוא מעסיק תשעה בני אדם מעזה, ומספק אוכל חריף במיוחד בסגנון עזתי.

אבל הוא מודאג לגבי משפחתו. הוא אומר: "לא שמענו עליהם כלום במשך 20 יום".

ובכל זאת, הוא שולל את האפשרות לחזור לביתו. הוא אומר: "בטח, עזה יקרה יותר מכאן, אבל שם לא נותר בית, לא נותר דבר".

אבטלה

לפי "האומות המאוחדות", 81 אחוזים מהתשתיות בעזה נהרסו במהלך המלחמה, והפעילות הכלכלית נסגרה. שיעור האבטלה עומד על 80 אחוזים, בעוד שמחירי הסחורות עלו בצורה משמעותית, במיוחד בגלל המגבלות הישראליות על כניסת המשאיות לרצועה.

ישראל עדיין שולטת על כ-50 אחוז מרצועת עזה. מאז כניסת הפסקת האש לתוקף ב-10 באוקטובר 2025, צה"ל הרג 846 בני אדם.

שחאדה זרב, בן 45, נחשב למעט יותר בר מזל מאחרים, שכן יש לו רישיון מגורים בשטחי הגדה המערבית, בה הוא עובד מזה עשרים שנה.

זרב.origin מبيت לחיה, העיר שנמצאת בצפון עזה שהייתה מפורסמת לפני המלחמה בשדות תותים.

בשכונה הגדה, הוא פתח חווה בקלקיליה, אבל למרות החופש היחסי שלו, הוא לא ראה את קרוביו מאז 2021.

הוא אומר בצער: "הילדים שלי במקום ואני במקום, ולא יכול להביא אותם בגלל המעברים, כי הם מונעים מאשתי לצאת מעזה; כי זהות שלה רשומה שהיא מעזה".