דו"ח ישראלי ממריץ נגד מצרים ומאשים אותה במניפולציות לחץ מסוכנות על תל אביב

תרגום סדה ניוז - "מניפולציות הלחץ המסוכנות שמבצעת מצרים נגד ישראל", תחת כותרת זו כתב העיתון ג'רוזלם פוסט דו"ח שבו נאמר כי האימונים עם תחמושת חיה שמבצעת קהיר סמוך לגבול הישראלי מתקיימים בזמן שמצרים מתמודדת עם לחצים כלכליים, ואי ודאות בים האדום, בתוך עליית השאלות לגבי האסטרטגיה האזורית של הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי.

הדו"ח מוסיף כפי שתרגמה סדה ניוז: "מצרים המשיכה בעידן הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי במהלך השנה שעברה, ובמיוחד בימים האחרונים, לבצע משחק כפול מעורר דאגה ביחסיה עם ישראל. למרות הסכם השלום שנחתם בשנת 1979, קהיר נוהגת לקחת עמדות עוינות נגד האינטרסים הישראליים. היא נקטה בעמדות שהתקבלו בישראל ומדינות המפרץ כמתירניות מדי עם איראן, ואיד עיקשה בנוגע להכרה הישראלית בסומלילנד, וניסתה להתערב במו"מ בין ישראל ללבנון. וכעת, היא עורכת תרגילים צבאיים פרובוקטיביים סמוך לגבול ישראל".

הדו"ח ממשיך: "המהלכים הללו מגיעים בעידן לחצים כלכליים חמורים שמכנים את מצרים. המדינה סובלת מחובות עצומים, וצריכה דחופה למימון חוץ, והשפעות כלכליות נובעות מהאי ודאות האזורית. ההתקפות מתימן, המלחמה עם איראן, והמתחים בים האדום פגעו קשה בתנועת הספנות ובכנסות תעלת סואץ, והכו משבר נוסף לקהיר".

הדו"ח מוסיף: "כאשר פרצה מלחמה בין ארצות הברית לישראל ואיראן, הגיבה מצרים באופן ראשוני בצורה שעמדה באותה כוונה עם טהראן. משרד החוץ המצרי הביע את "דאגתו הרבה" באשר להחרפה הצבאית, כאשר א-סיסי נמנע מלגנות את איראן בשמה. גישה זו עוררה את כעסם של ערב הסעודית ומדינות המפרץ האחרות, שציפו ממצרים ליותר מאשר רק בהצהרה זהירה. היו ציפיות לעזרה, או לפחות לפטרולים מצריים באוויר מעל המפרץ כדי לבלום את איראן. אך זה לא קרה".

ולפי הדו"ח העברי "מדינות המפרץ חוות אכזבה כלפי מצרים, ויש להן סיבות טובות לכך".

הדו"ח ממשיך: "בואו נחזור ליחסי מצרים עם ישראל. לפני מספר ימים, התקשר א-סיסי לנשיא הלבנוני ג'וזף עאון, והציע שיתקיימו מגעים בלתי-ישירים בין לבנון לישראל בתיווך מצרי בשארם א-שייח, במקום במגעים בתיווך אמריקאי. מצרים הביעה דאגה לגבי המגעים הישירים המתקיימים בין לבנון לישראל".

הוא מוסיף: "מצרים הייתה המדינה הערבית הראשונה שהנכוותa את יחסיה עם ישראל. וקשה לחזות אם קהיר חושבת שזה מעניק לה את הזכות לשלוט על תהליך השלום הישראלי, או על כל צד אחר השואף לשלום עם ישראל. למזלנו, עאון דחה את ההצעה הזו".

הג'רוזלם פוסט ממשיכה ואומרת: "בדצמבר 2025, כאשר ישראל הכירה רשמית בסומלילנד כמדינה בעלת ריבונות, והפכה להיות המדינה הראשונה בעולם לעשות זאת, קהיר הגיבה בחומרה. משרד החוץ המצרי תיאר את הצעד הזה כהפרה בוטה של החוק הבינלאומי ופגיעות בריבונות של סומליה. א-סיסי תיאם עם טורקיה, ג'יבוטי וסומליה, ושיחק תפקיד בהובלת הצהרה משותפת של המדינות הערביות והאסלאמיות נגד ההכרה הזו".

נאמר: "מצרים ראתה בהכרה של ישראל בסומלילנד איום אסטרטגי ישיר על ביטחונה הלאומי משום שזה עלול לאפשר לישראל להקים רגל בים האדום ובקרן אפריקה, אזור בעל חשיבות רבה לדרכי הסחר המצריות".

העיתון העברי אומר כי "הצעדים הפרובוקטיביים ביותר מתבצעים כיום. הצבא המצרי החל באימונים רחבי היקף עם תחמושת חיה בקרבה לגבול ישראל, במרחק של כ-100 מטר מהגדר. על אף שאימונים אלו קיבלו אישור טכני מהצבא הישראלי, הם עוררו סערת רגש רחבה בין תושבי אזור עזה הדרומי ודרום ישראל".

העיתון מוסיף: "האימונים כוללים ירי חיות באזורים רחבים, והישראלים הביעו דאגות ביטחוניות קשות. פקידים ביטחוניים מקומיים הזהירו כי פעילויות כאלה עלולות ליצור מצבים מסוכנים. אפילו חלק מהתושבים השוו את המצב לאותות האזהרה שקדמו למתקפה ב-7 באוקטובר".

העיתון אומר: "התרגילים הללו מתבצעים בעידן התגברות קצב ההשתעשעויות הצבאיות המצריות בסיני, כולל פריסת כוחות כבדים וטנקים ומערכות הגנה אווירית. ישראל מסתכלת יותר ויותר על חלק מתנועות אלו כלפי כאילו מדובר בהדרגה את ההבנות שקיימו את ההבנה של קמפ דיוויד במשך עשורים".

הדו"ח ממשיך עם הסתה ישירה נגד מצרים ותוהה: "השאלה הברורה היא: אם חצי האי סיני מכסה שטח של יותר מ-60 אלף קילומטרים רבועים, מדוע מצרים בחרה לבצע אימונים צבאיים מיד סמוך לגבול ישראל?".

הדו"ח העברי נותן הצצה על הלחצים הכלכליים על מצרים, ואומר שהחוב החוץ-ממשלתי של מצרים נע בין 160 ל-170 מיליארד דולר אמריקאי, עם חובות שנתיים כבדים לשירות החוב. הצרכים למימון חוץ לשנת 2026 מוערכים במיליארדים רבים של דולרים. שירות החוב שואב נתח גדול מהוצאות הממשלה, דבר שמפחית באופן משמעותי את המשאבים הזמינים למגזרי הבריאות, החינוך ותשתית."

כמו כן, הלירה המצרית חוותה ירידה חדה בשנים האחרונות. מצרים עדיין תלויה בעזרה מהמפרץ, ובמכירת נכסים, ובתוכניות של קרן המטבע הבינלאומית. ולכן, א-סיסי שואף לאזן בין אינטרסים מתנגדים; הוא זקוק למימון מהמפרץ, ובמקביל מנסה לשמור על קשרים עם איראן וכוחניות אחרות באזור. לפי הדו"ח.

הדו"ח ממשיך: "מצרים מתחמשת באופן רחב המעלה שאלות לגבי העדפותיה. אילו קהיר הייתה מוציאה פחות על נשק בעשור האחרון, אולי הייתה היום במצב כלכלי פחות חמור".

ולפי הדו"ח: "מצרים לא קרסה כמו שקרה בסרי לנקה או בלבנון, אבל היא נעה על דרך קריטית. כלכלנים מצרים הזהירו שהמדינה עלולה להתמודד עם משבר כלכלי חמור אם לא תשלם את חובותיה במועד ותשיג תמיכה חיצונית. כבר אי אפשר להתייחס לסצנה דומה למה שקרה בלבנון, שבו הבנקים אינם מסוגלים להשיב את החסכונות, רק כדמיון".

ההשתקפות היא: "אז, מה מצרים עושה? היא פועלת ככוח שלטוני אזורי. היא מפעילה לחץ, יוצרת דאגות, ומנסה לכפות על אחרים לסייע לה למצוא יציאה כלכלית ופוליטית".

לפי ההאשמות של הדו"ח העברי: "באופן ממושך, מצרים ניסתה ללחוץ על מדינות המפרץ, אך בהצלחה מצומצמת. הביקור המהיר של א-סיסי בערב הסעודית ופגישתו עם יורש העצר הנסיך  מוחמד בן סלמאן בנתב"ג במקום בארמון העידו על קיום חילוקי דעות מהותיים. התקשורת המצרית נתונה ללחצים, והמסר המגיע מקהיר ברור: מצרים זקוקה לנפלאות כדי להתאושש ולמנוע קריסה".

הוסיף: "התרגילים הצבאיים המצריים המתבצעים כעת סמוך לגבול הישראלי הם חלק מקמפיין הלחץ הזה, והם ניסיון לעורר דאגה בישראל ולכפות עליה לנוע לטובת מצרים. נראה כי קהיר סבורה שישראל יכולה לסייע לה בהצלתה, או תוך שהוא משכנע את ארצות הברית או תוך לחצים על מדינות המפרץ להעניק מענקים או הלוואות למצרים".

הדו"ח מסיים באמרו: "ישראל לא צריכה להיכנע להתנהגות הזו. עליה להגיש מחאה רשמית לארצות הברית, המתווך והערב להסכם השלום, על התנהגות מצרים המסוכנת סמוך לגבול ועל השחיקה בהבנות הביטחוניות ששמרו על השלום במשך עשורים".