תיאוריה חדשה משנה את ההבנה של בניית הפירמידה הגדולה.. מסדרון ספירלי סמוי בליבה

SadaNews - בגילוי מדעי חדש שעשוי לשנות את אחת מהחידות המורכבות בהיסטוריה, התשובה לשאלה שמבולבלת מדענים במשך מאות שנים מתקרבת: כיצד נבנתה הפירמידה הגדולה במצרים בדיוק כה עצום וללא טכנולוגיות מודרניות?

המחקר הקודם לא הצליח לספק הסבר חד משמעי כיצד הצליחו העובדים בעידן העתיק להרים ולסדר מיליון גושי אבן כבדים, ששקלו כמה מהם כ-15 טון, בהיעדר כל תיעוד כתוב שמתעד את מכניקת הבנייה.

מסלול ספירלי סמוי

עם זאת, מחקר חדש מציע תרחיש שונה, המבוסס על שימוש במסלול ספירלי סמוי בתוך מבנה הפירמידה עצמה, במקום המסלולים החיצוניים המסורתיים אשר נחשבו תמיד להסבר הסביר ביותר, כך דווח באתר "דיילי מייל" הבריטי.

לפי חוקר מדעי המחשב ויסנטה לואיס רוסל רואיג, העובדים השתמשו במה שידוע כ"מסלול שולי", שהוא מסלול משופע שבמשך הבנייה כוסה בהדרגה שכבת אחר שכבת, מה שאפשר להעביר את האבנים למעלה באופן מסודר וללא מכשולים גדולים.

הצעה זו מדגישה את רמת המורכבות של הפרויקט, כאשר האורך של בסיס הפירמידה הוא כ-755 רגל לכל צד, בעוד גובהה מגיע לכ-481 רגל, והיא נבנתה בעזרת כ-2.3 מיליון גושי אבן, בהישג שדרש תיאום מדויק בתקופת הפרעה חוף.

הדימוי שהמחקר ביצע מצביע על האפשרות להניח גוש אבן כל ארבע עד שש דקות, מה שמעיד על כך שיתכן ותהליך הבנייה הושלם בתוך תקופה של 14 עד 21 שנים.

עם חישוב עבודות ההפקה וההובלה ופסקי הזמן, משך הזמן הכולל נמשך בין 20 ל-27 שנים, בהתאם להערכות ההיסטוריות הידועות.

חשיבות התיאוריה החדשה

והחשיבות של תיאוריה זו אינה מוגבלת רק להסבר על מכניקת הבנייה, אלא מתפרסת גם על מתן הסבר אפשרי למקומות הקטנים והמסתוריים שזוהו בתוך הפירמידה, שעשויים להיות שאריות של המסלול הפנימי הזה.

בנוסף, המחקר הסתמך על מודל מחשב משולב שמדמה את תנועת האבנים ואת יציבות המבנה במהלך שלבי הבנייה, תוך התחשבות במגבלות הטכנולוגיה בעידן המדינה העתיקה, שהסתמכה על כלים מברזל, מגלשות, חבלים ומנופים, כמו גם הובלה דרך הנילוס.

כמו כן, התוצאות שמצא המודול מוכיחות שהמבנה היה מסוגל לעמוד בלחצים הנובעים מהוספת השכבות האבניות הרצופות, מה שמחזק את ההנחה שניתן לבצע את העיצוב הזה בפועל.

מודל זה מתאפיין בכך שהוא ניתן לבדוק, שכן הוא מציע מדדים בשטח שניתן לארכיאולוגים לאמת, כמו דפוסים ספציפיים באזורים של כיסוי השיפוע או ראיות שיתכן שנגרמו משימוש העובדים.

אם ההנחה הזו תאושר באמצעות הוכחות ארכיאולוגיות, זה עלול להוות שינוי משמעותי בהבנה כיצד נבנתה אחת מאבני המופת הגדולות ביותר בהיסטוריה, כאמור הישג שלא מתבסס רק על הכוח האנושי, אלא על תכנון הנדסי מדויק וטכניקות חכמות שנועדו להיעלם בתוך הבנייה הסופית עצמה.