מלחמת איראן.. האם שישי הגדול יהיה שעת האפס?

סדה ניוז - שלוש כתבי עת בריטיים מציירים תמונה מדאיגה של מהלך המלחמה עם איראן, כאשר ההסלמה הצבאית מתערבבת עם אי-ודאות פוליטית, בזמן שמתחילים להתרקם האותות על אפשרות מעבר העימות לשלב ההתערבות הקרקעית, עם כל מה שהיא נושאת בעקבותיה אזרחיות ובינלאומיות.

בתוך הכותרת: "האם טראמפ מתכנן פלישה קרקעית לאיראן ביום שישי הגדול?" מציינת עיתון הטיימס את התנהגות הנשיא האמריקני דונלד טראמפ בהקשר של מה שהיא מכנה "האי-ודאות החמושה", מדגישה כי זרם ההצהרות הסותרות של הנשיא - ממציאת הניצחון להצבעה על נסיגה - אינו אקראי לחלוטין, אלא עשוי להיות טקטיקה כדי לרכוש זמן.

העיתון מצטט ממקורות בוושינגטון את תיאורם של אסטרטגיה זו כהכללה של איומים חריפים יחד עם מסרים מרגיעים, בניסיון להפעיל לחץ על איראן מחד, ולרסן את השוק מאידך, תוך המשך ההכנות הצבאיות בשטח.

אך הפרשנות הזו אינה זוכה להסכמה כללית, שכן המגזין ה-economist סבור שהתמונה משקפת רמה גדולה של ערפל ואי-ודאות, ואינה ברורה גם עבור טראמפ עצמו מהן הפעולות הבאות.

היא ציינה בהקשר זה את פרסומי הכוחות האמריקאיים ללא בהירות בהיעדים הסופיים, דבר שמגביר את החששות מפתיחת סכסוך שאינו מתוכנן לעימות רחב יותר, אך העיתון אי פייפר טוען כי ההתחמשות הצבאית עשויה לשמש ככלי הרתעה או כהכנה ממשית למלחמה, ומדגיש כי היעדים האמריקאיים עדיין לא חד משמעיים.

על אף הממצאים בנוגע ליעדים, שלושת העיתונים מסכימים כי התנועות הצבאיות של ארה"ב אולי כבר לא נשארו איום בלבד, אלא נכנסו לשלב ביצוע ממשי, וכאן אחד מהם מצביע על כך שמספר הכוחות הגיע עכשיו ליותר מ-50 אלף חיילים אמריקאיים במזרח התיכון, וסביב ההתחמשות הזו מאות טיסות צבאיות, באותן התקדמות לוגיסטית נרחבת.

שישי הגדול

באשר למועד של הפעולה, עיתון הטיימס רואה כי הזמן הטוב ביותר לבצע זאת הוא כאשר השווקים סגורים, במיוחד אם לצבא יש משימות קצרות ומוגדרות לפני שיפתחו מחדש, האם יש זמן טוב יותר מאשר סוף השבוע הארוך הקרוב, כאשר וול סטריט ואירופה סגורות לשלושה ימים לכבוד שישי הגדול? שואל העיתון.

והנתונים, על פי שלושת העיתונים, מעידים על מיקוד מיוחד באי חרק, שמוגדר כמרכז חיוני ליצוא הנפט האיראני, מה שאושר על ידי ה-economist באומרה: "זהו מרכז עיקרי ל-90% מיצוא הנפט האיראני, מה שהופך אותו ליעד אסטרטגי בכל פעולה צבאית אפשרית.

אף על פי שההערכות בנוגע לכוונת וושינגטון שונות, העיתונים מסכימים על נקודה בסיסית והיא שהמלחמה הקרקעית באיראן תהיה מורכבת מאוד וגובה מחירים קשים, ה-economist, למשל, מזהירה מפני חזרה על ניסיונות היסטוריים כואבים, באומרה שהמלחמות הקרקעיות באסיה rarely were in favor of America, referring to Vietnam, Iraq, and Afghanistan, where rapid military operations turned into long wars of attrition.

עיתון אי פייפר מסכים עם הגישה הזו בהתאם למעקב סדה ניוז, ומאשר כי כל התערבות עשויה "למשוך את ארצות הברית למלחמת התשה דמית", בעוד שהטיימס מוסיף שההפצה של הכוחות יוצרת סוג של "חובה צבאית", כאשר ההתמודדות קשה יותר עם הזמן.

דילמת יום המחרת

החששות לא מפסיקים בגבולות ההתקפה, אלא נמשכים גם אחריה, שכן העיתונים שואלים שאלה מרכזית: מה אחרי הכיבוש? ה-economist אומרת ש"המרינס יכולים לכבוש את האי חרק, "אבל מה אחרי?" זה מתאם עם הגישה של אי פייפר שמבהירה כי "הבעיה אינה בכיבוש… אלא במה שקורה מיד לאחר מכן".

והיא מצביעה כאן על כך שההערכות מצביעות על כך שכל כוח אמריקאי יתמודד עם התקפות בטילים, רחפנים, קשיים באספקה ותמיכה וסביבה קרבית עוינת ופתוחה, דבר שהופך כל "ניצחון מהיר" לנטל אסטרטגי לטווח ארוך.

מלבד זאת, ניתוחים מסכימים בכך שאיראן מחזיקה בכלים תגובתיים אפקטיביים, ויש לה יכולת להפוך את המלחמה לסכסוך ארוך טווח, וה-economist צופה שאיראן תטיל על הכוחות האמריקאיים את רגשת של רחפנים וטילים, בעוד שאי פייפר מאשרת שהתגובה האיראנית עשויה להיות, "מהירה וישירה", לאור העובדה שטהרן מחזיקה ברשת של יכולות צבאיות לא קונבנציונליות, העושה כל נוכחות צבאית אמריקאית בסיכון.

הכלכלה בלב הקרב

וההתפתחויות הצבאיות אינן מנותקות מהשלכותיהן הכלכליות, שכן העיתונים מציינים כי האנרגיה והשוק העולמי מהווים זירה משלימה לסכסוך, מזהירה ה-economist כי כל הסלמה עשויה להוביל ל"עליית מחירי האנרגיה… ולנזק לכלכלה העולמית", בעוד שהטיימס מדגישה שטראמפ מנסה בלא הרף להרגיע את השווקים, גם במהלך ההסלמה, על ידי מסרים סותרים.

והעיתון הולך עוד יותר עם זה, על ידי רמיזה על האפשרות לבחור את הזמן של הפעולות הצבאיות בקפידה, כמו לבצע אותן במהלך חגים של סגירת שווקים, כדי למזער את ההשפעות הכלכליות.

ניתן לומר כי כיסוי עיתונים אלו מציג תמונה מורכבת של סצנה המתקדמת לכיוון הסלמה רבה יותר, ומאחד בהתייחסות חדה לחשיבות מלחמת הקרקע והסבירות שהיא תהפוך לביצה עם הסכמה על חשיבות מצר הורמוז ואי חרק כמפתחות לסכסוך, והשאלה המוצבת נשארת: האם תוביל תנועות אלו למתקפה מוגבלת, או למלחמה ארוכה שתשנה את האיזונים באזור ובעולם?

מקור: אי פייפר + אי-קונומיסט + טיימס