האסיר איברהים אבו מח מהעיר בקה אל-גרביה זוכה לחירות לאחר 40 שנות מאסר

סדא ניוז - האסיר איברהים אבו מח (65) מהעיר בקה אל-גרביה זכה לחירות, לאחר שבילה ארבעים שנה בכלא הישראלי.

ועדת ענייני האסירים המשוחררים עדכנה כי "שחרורו של אבו מח מגיע לאחר מסע ארוך של עמידה במצוקות וכאב בתוך המתקנים, כאשר הוא נחשב לאחד מהאסירים הוותיקים ששהו עלמאחצובי העשורים בכלא".

היא ראתה ב"רגע זה מייצג ניצחון על רצון חירות שנשאר איתן למרות הקשיים וההפרות שעמדו בפני האסירים".

והיא ציינה כי "האסיר המשוחרר התמודד במהלך תקופת מאסרו עם תנאים אנושיים קשים, שכללו בידוד וזניחה רפואית, אך הוא נצמד לעמדותיו ולזכויותיו הלאומיות".

בסוף ההודעה שלה, היא חידשה את הקריאה "להגביר את המאמצים לשחרור כל האסירים, במיוחד את הוותיקים שבהם", והדגישה כי "עניין זה יישאר בראש סדרי העדיפויות הלאומיים עד להשגת חופש מלא עבורם".

האסיר איברהים אבו מח

מאז ילדותו, אבו מח טפח להיות חזק כפי שהיו רוחו, עמיד כמו גופו הכלוא. הוא נאלץ לחיות את ילדותו ללא אב ואם לאחר שנפטרו, ונשאר עם אחותו לקבל שיעורים מהחיים. על אף כל הקשיים, הוא סיים את לימודיו היסודיים והעל-יסודיים שם בבתי הספר של עיירת הולדתו בקה אל-גרביה.

הוא נולד ביום 26 בפברואר 1960 וגדל בתנאים חברתיים אשר חייבו אותו לקחת אחריות על משפחתו, שהורכבה רק מאחותו, לאחר שהוריו עזבו, והוא מצא את עצמו מכור לעיסוק בקריאה ולימודים וסיים את לימודיו האוניברסיטאיים לפני שהצטרף לעבודה בכל מקום שבו מצא הזדמנויות לספק לעצמו חיים כבוד.

בהתחלה, אבו מח פנה לנגרות כמקצוע, כאשר הוא החזיק מסור עץ קטן ליד ביתו שפרנס אותו וכתב כמשמעות אחרות של סבל, שביעות רצון וניצחון על חיי יום יום ומוראותיהם.

הרשויות הישראליות עצרו את שני האסירים איברהים אבו מח ורשדי אבו מח, שהם בני דודים, ביום 24 במרץ 1986, כמו כן עצרו את האסיר וליד דקה (62) ביום 15 במרץ (הוא נפטר בתוך הכלאים הישראלים בתאריך 7 באפריל 2024, לאחר שסבל ממחלת סרטן ומדיניות זניחה רפואית מכוונת ובילה בכלא כמעט 40 שנה, והרשויות הישראליות ממשיכות להחזיק את גופתו וסרבו להביאו למנוחת עולמים בעיר הולדתו), בעוד האסיר איברהים ביודסה נעצר ביום ה-28 של אותו חודש.

אסירים אלו נחשבים לאסירים הפלסטינים הוותיקים ביותר שנעצרו על ידי ישראל עבור "השתייכות לתא שפעל להכריז פולש ולחסל את החייל הישראלי משה טמם בשנת 1985", הם אסירי הדור הרביעי שהייתה אמורה ישראל לשחרר לאחר ההסכמת שנערכה בין הצדדים הפלסטיניים והישראלים בעזרת ארה"ב, אולם הרשויות הישראליות השתמטו מכך, בזמן ההוא, ולא שחררו אותם.

הפרקליטות הישראלית האשימה את ארבעת האסירים ב"חטיפת החייל משה טמם, וחיסולו מנמל נתניה בתחילת שנת 1985, ובקבלת הכשרה צבאית בבסיסים של החזית העממית לשחרור פלסטין בסוריה, וגזרו עליהם מאסר עולם, מתוכם הם בילו 35 שנים עד היום".