מדוע עשויה המלחמה עם איראן להימשך זמן רב יותר?

סאדא ניוז - כותב העמוד של התוכנית פול פוסט והחוקרת המשפטית מאוניברסיטת שיקגו, פג'ה בני השמחי - במאמרם המשותף במגזין טיים - סבורים כי המלחמה עם איראן עשויה לא להיות קצרה כפי שכופה השיח הפוליטי, אלא עשויה להתפתח לסכסוך ארוך טווח ומורכב שמשתלבים בו שיקולים צבאיים, פוליטיים וכלכליים.

המאמר ציין כי טראמפ תיאר את המלחמה במדויק בתחילתה כשאמר שהיא "לא תהיה מהירה". בזמן שהכריז על המבצע הצבאי נגד איראן, דיבר על הפסדים אמריקאיים פוטנציאליים.

לאחר כמה ימים, אמר שהמלחמה עשויה להימשך "4 עד 5 שבועות", ו"זמן רב יותר מאוד" אם יידרש, כמו שציין -בראיון לאתר החדשות אקסיוס- שהמלחמה תיכנס לסיום בקרוב, והוסיף: "בכל עת שארצה שהיא תסתיים, היא תסתיים".

על פי מאמר טיים, מטרות הממשל האמריקאי המוצהרות למלחמה נעות בין הריסת הג ambitions הגרעיניות לשאיפה להפיל את המשטר האיראני, לנוכח תחזיות סותרות לגבי הזמן שייקח לקרב הזה, שמעורבים בו מבקרי המצב שהמלחמה עשויה להפוך למלחמת התשה ארוכה.

בעיני פוסט ובני השמחי, התנודות ביעדים משקפות עמימות באסטרטגיה האמריקאית לגבי איך לסיים את המלחמה או מהו שלב הבא שלה.

הכותבים הבהירו שעובדות השדה והראיות ההיסטוריות מעידות על ההפך ממה שטראמפ טוען בתהפוכותיו כי המלחמה תהיה קצרה, ומבוססות על נתוני פרויקט "ההתחייבויות למלחמה" האמריקאי, שהצביע על כך שרוב המלחמות בין מדינות בשני המאות האחרונות היו קצרות יחסית ולא עלו על 5 חודשים.

עם זאת, ישנם חריגות בולטות כמו המלחמה באוקראינה שהגיעה לשנה הרביעית שלה, או המלחמה בין איראן לעיראק בשנות ה-80 של המאה הקודמת שנמשכה 8 שנים, על פי המאמר.

התמוטטות המשטר אינה סבירה

ישנו רק ספק אם המשטר האיראני יתמוטט -לטענת כותבי המאמר- הוא לא רק ממשלה, אלא רשת של מוסדות פוליטיים, ביטחוניים וכלכליים רחבה נתמכת על ידי הכנסות הנפט ויחסים בינלאומיים שהצטברו במשך עשרות שנים.

ואף לאחר רצח המנהיג העליון עלי خامנאי במתקפה אווירית, לא נפלה הממשלה, אלא מהר חזרה הרפובליקה האסלאמית למסלול חוקתי שבו עברה הסמכות להנהגה זמנית, כאשר בנו, מוג'תבע خامנאי, נבחר למנהיג עליון חדש.

לפי הכותבים, הגאווה של משמרות המהפכה האיראניים וכוחות הבסיג' הקשורים אליהם הוכיחה גמישות בהתמודדות עם מלחמה נגד אויבים חזקים בהרבה. במשך עשרות שנים, עברה משמרות המהפכה תהליכי בדיקות אידיאולוגיות וארגוניות אינטנסיביות שמטרתן לייצר קידמה המספקת נאמנות חריגה למשטר.

הכותבים מאמינים שהתקפות אוויריות עשויות לגרום נזקים לתשתית הצבאית והכלכלית של איראן, אך לא יהיו די כדי להפיל את המשטר או לשבור את רצון הכוחות הללו.

גיוס ההמונים

פנימית, הרוח הלאומית -על פי המאמר- משחקת תפקיד מכריע בהארכת הניגוד. הכרת התמיכה בקבוצות אתניות כמו הכורדים, על אף הכחשת טראמפ לכך, מעוררת את פחדי האיראנים מהתמוטטות המדינה, מה שדוחף את המתנגדים לפני התומכים לכלול את הדגל הלאומי נגד התערבות חיצונית, כמו שבוצע במהלך המלחמה האיראנית-עיראקית.

בזירה הבינלאומית, חוטי המשבר משתרבבים לדיווחים על תמיכה מודיעינית רוסית וטכנולוגית סינית בטהראן, מול הבקשה של וושינגטון לעזור לאוקראינה בניסיון להתמודד עם מסמכים איראניים.

הכותבים מסיקים כי ממשל טראמפ נראה כמו שמבצע סוג של "הגנה אסטרטגית", בכך שהוא מצביע על האפשרות להשגת ניצחון מהיר, בזמן שהוא מייצר בו זמנית את דעת הקהל להניח על סכסוך ארוך יותר.

אך פוסט ובני השמחי רואים במאמרם כי האי-בהירות ביעדים עשויה להקשות על מעבר לבהירות לגבי סיום המלחמה, ולמנוע ממקבלי ההחלטות בוושינגטון ובתל אביב את השאלה המכרעת: האם מטרותיו של סדר גודל של קרב של התשה שלם באזור רגיש מאוד?