"נידון לחיים ולמתים"... תעלומת השותפים הפלסטינים בצל הישראלי

סדנאוז - באחת הסיפורים המורכבים ביותר של הסכסוך הפלסטיני-ישראלי, סיפורו של ח'ליל דאואס חושף את הגורל הסבוך והמסובך של הפלסטינים החשודים בשיתוף פעולה עם שירותי המודיעין הישראלים, כאשר הבגידה מתערבבת בלחץ, הסודיות באלימות, והסיפור מסתיים לעיתים מחוץ לכל נרטיב ברור.

ב-14 באוקטובר, מסרה חמאס ארבע גופות לישראל במסגרת חילופי גופות שהתרחשו בהסכם להפסקת אש בעזה, בתיווך אמריקני.

הבדיקות הישראליות אישרו במהרה את זהותם של שלוש גופות ששייכות לחיילים שנרצחו במתקפה מ-7 באוקטובר 2023, בעוד שגופת החייל הרביעית אינה שייכת לאף חייל ישראלי, אך חמאס התעקשה על סיפורם, ואמרה: "זה אחד מכם", על פי העיתון הבריטי "הגרדיאן".

בין שתי הגרסאות, הופיע שמו של ח'ליל דאואס, הפלסטיני שהפך, לפי מקורות מקומיים, לסמל ל"האזור האפור" במאבק הזה, שבו לא מקבלים את בעליו בחברה שלו, ולא אצל הגוף שבו הוא חשוד בשיתוף פעולה.

דאואס נולד ביישוב جبאליה בצפון רצועת עזה, ומשפחתו עברה מאוחר יותר לגדה המערבית, שם התיישבה בכפר תל ליד שכם, לפני שהגיע למחנה עקבת ג'בר לפליטים בעיירה יריחו. שם, הצטרף כאמור בשנות נעוריו לאחת המזכירות הפלסטיניות, ונעצר מאוחר יותר פעמיים על ידי ישראל, והקדיש בשני המקרים יותר משש שנים בכלא, מהן העצירה האחרונה הייתה במעצר מנהלי בשנת 2020 בכלא "עופר".

התושבים במחנה מאמינים כי תקופה זו הייתה רגע המפנה בחייו, שכן על פי עדויות מקומיות, התנהגותו השתנתה לאחר שחרורו, והופיעו סימנים שהעלו חשדות, בהם מכירת תחמושת במחירים נמוכים ושאלות שתוארו כ"בלתי רגילות". עם פלישה ישראלית נרחבת למחנה בתחילת שנת 2023, החשדות הפכו להאשמות פומביות. כך זיכר השער הבין בן העיתון הבינלאומי.

לאחר שעזב את המחנה, נעלם עקבות דאואס לחלוטין. לא היה ידוע עליו דבר במשך שנה שלמה, עד שחמאס הכריזה במאי 2024 כי לוחמיה הרגו חיילים ישראלים בתוך מנהרה ביישוב جبאליה. לאחר ימים, שידרה התנועה קטע וידיאו של גופה הלובשת מדים צבאיים. הגופה, על פי מה שהכירו אותו, הייתה של ח'ליל דאואס.

למרות בהירות זהותו, השאלות נותרו תלויים: איך הגיע לשם? ובאיזו תואר? ולמה הוא לבש מדים צבאיים ישראליים? שאלות חסרות תשובות, הממחישות את טבע התיק הזה שבו שורר שקט כמעט מוחלט.

מאוחר יותר, לאחר מסירת הגופות, הציעה ישראל להחזיר את גופת דאואס למשפחתו, אך ההצעה נדחתה. אמר נציג פלסטיני ביריחו: "הייתה הסכמה לכך שקבלת הגופה תובן כהקלות עם הבגידה. לכן היא נדחתה, חיים או מת."

בקהילה הפלסטינית, ההאשמה בשיתוף פעולה היא סטיגמה שאינה נעלמת, והשפעותיה נמשכות אל המשפחה והקבר כאחד. במקרים רבים, נאלצות ההלוויות להימנע או להתעכב, ולעיתים עשויה להיות דחיית הקבורה מתוך חשש מתגובות.

חוקרים מסכמים כי תיק השותפים נותר מהתיקים הרגישים ביותר: מביך לישראל, וכבד בושת לפלסטינים, וסובב בשקט עבה שמקשה על גישה לאמת כמעט בלתי אפשרית.

עד היום, לא ידוע היכן נקבר ח'ליל דאואס, אם הוא נקבר בכלל. סיפור שסיים כפי שהתחיל: בצל, ללא הכרה, וללא קבלה. כפי שאומר העיתון "הגרדיאן".