הרשויות הישראליות הורסות את אל-עראקיב בפעם ה-244 ועוצרות את השייח' סיאח אל-טורי

סאדנואוס - בבוקר יום רביעי, הרסו כלי רכב של הכיבוש הישראלי את הבתים ואוהלי תושבי אל-עראקיב באזור הנגב בדרום הארץ, בפעם ה-244, והשאירו אותם ללא מקום מגורים בחורף ובקור הקשה, כשהם מבוצרים על ידי המשטרה והיחידות הייעודיות שלה, במסגרת מדיניות מתמשכת של עקירה והגליה של הכפר הלא מוכר.

אמר עזיז סיאח אל-טורי, פעיל חברתי מהכפר, כי "רשויות ההרס, בליווי כוחות משטרה, פרצו לכפר בבוקר היום, הרסו את הבתים והאוהלים, כמו כן עצרו את הוריו של השייח' סיאח אל-טורי".

וזו הפעם העשירית שבה הורסות הרשויות הישראליות את האוהלים והבתים הצנועים שמכילים את תושבי אל-עראקיב מתחילת השנה הנוכחית 2025 ועד היום, לאחר שהרסו אותם 11 פעמים בשנת 2024, ו-11 פעמים בשנת 2023, ו-15 פעמים בשנת 2022, ו-14 פעמים בשנת 2021, בניסיונות חזרתיים לדחוק את תושבי הכפר לאכזבה וייאוש ולהגלותם מאדמותיהם.

והפעם הראשונה שבה הרסו הרשויות הישראליות את אל-עראקיב הייתה ביום 27 ביולי 2010, והרסו אותה בפעם הקודמת ביום 28 ביולי 2025.

נחישות להישאר ולהתעקש על האדמה

תושבי כפר אל-עראקיב מתעקשים להישאר ולהתעקש על אדמתם, והם טורחים להקים את אוהליהם בכל פעם מחדש מעצים וכיסויים מפלסטיק, על מנת להגן עליהם מהחום הכבד בקיץ ומהקור הקשה בחורף, זאת כהתנגדות לתוכניות העקירה וההגליה מאדמתם.

התושבים מתלוננים שיחידת "יואב" של המשטרה, הנמצאת תחת מה שמכונה "רשות פיתוח הנגב", ואחראית על ביצוע פעולות ההרס ביישובים הערביים בנגב, לצידם של מה שנקרא "רשות מקרקעי ישראל", ממשיכות לחדור לאל-עראקיב ולסרוק את מצבה בצורה מעוררת פרובוקציות, ולאחר מכן הורסות את הבתים הצנועים ומגרשות ילדים, נשים וזקנים.

התושבים מדגישים שהמעשים של הרשויות הישראליות והמשך ההרס של בתיהם "לא יעצרו אותם מלהישאר ולעמוד על אדמת אבותיהם וסביהם".

תושבי אל-עראקיב מפנים קריאה לערבים ולכל החירות בארץ "לפעל בתמיכה באל-עראקיב ולצד תושביה מול תוכניות העקירה וההגליה".

רדיפות והגבלות

הרשויות הישראליות רודפות את תושבי כפר אל-עראקיב עם כל אמצעי שברשותן, כולל כליאה של השייח' סיאח אל-טורי ומספר בניו ונכדיו, בנוסף לפעיל סלים אל-טורי ואחרים, וזאת بحשד לבנייה ללא רישיון ולהאשמה "בתפיסת אדמות המדינה".

כמו כן, הוטלו קנסות כבדים על התושבים, והמדיניות של הצרה, הרדיפה והמעצר כלפיהם נמשכת.

מנגד, הרשויות הישראליות מסרבות להכיר בזכותם לבעלות על האדמה, וממשיכות ללחוץ עליהם כדי לדחוף אותם להגירה כפויה, באמצעות הריסת בתיהם, חיסול היבולים החקלאיים שלהם, ומניעתם מהגעה למרעה וגידול בקר.

יציבות ועמידות

נשארות בכפר אל-עראקיב 22 משפחות, מספר חבריהן כ-86 נפשות, שנטמעות בגידול בקר ובחקלאות מדברית. התושבים הצליחו בשנות ה-70 של המאה הקודמת, בהתאם לחוקי והרשאות הרשויות הישראליות, להוכיח את זכותם לבעלות על 1250 דונם מתוך אלפי דונמים מאדמותיהם.

בנוסף לאל-עראקיב, הכפרים הערביים הלא מוכרים באזור הנגב מתמודדים עם תוכניות עקירה והגליה מדי יום. הפלסטינים בנגב מודעים לכך שהמטרה מאחורי ההגבלה והרדיפה, תחת מסווה מערכת המשפט הישראלית ובשם "בנייה בלתי מורשית", היא לחסל את תביעותיהם לבעלות על אדמותיהם, ולכפות שליטה על הנוכחות הערבית בנגב.

שליש מיליון פלסטינים בנגב סובלים מהפליה וגזענות

כ-שליש מיליון ערבים פלסטינים חיים באזור הנגב, וסובלים מהפליה בוטה בזכויותיהם הבסיסיות בתחומים כמו מגורים, חינוך ותעסוקה.

הכפרים הערביים הלא מוכרים בנגב חווים אסון אנושי בכל משמעות המילה, שכן הערים הללו נשללות מהבסיסיים לקיום, כתוצאה ממדיניות העוול וההזנחה שהממשלות הישראליות המתחלפות מנהלות כלפי התושבים, רק משום שהם ערבים שהתעקשו להחזיק באדמתם וסירבו לתוכניות העקירה וההגליה.

הרעיון שהחברה הערבית בנגב היום מהווה יותר מ-שליש מאוכלוסיית האזור, בזמן שהחברה היהודית חווה עלייה משמעותית כתוצאה ממימוש תוכניות יהודיות בנגב.

לפי הערכות של הלשכה הסטטיסטית הישראלית, 28% מהערבים בנגב גרים בכפרים שלא הוכרו באופן רשמי עד כה. אף על פי כן, מבין 144 היישובים הקיימים בנגב (ללא ספירת חוות בודדות, המאפייניה יהודיים), ישנן רק 18 כפרים ערביים, שהם 15% בלבד מכלל היישובים.

ההפרדה כמעט המוחלטת בין המגורים של הקהילות הערביות והיהודיות, בנוסף להפליה הברורה במצב המגורים והשירותים, משקפת את גודל הפערים בין הכפרים הערביים, בכל צורותיהם, לבין ההתיישבויות היהודיות בנגב.

הסלמה בהריסת הבתים הערביים

הרשויות הישראליות ממשיכות לבצע הריסות של בתים, חנויות ועסקים בתעשייה ביישובים ערביים שונים, תחת השקר של בנייה בלתי מורשית, כמו שהיה לאחרונה ברהט, טובה א-זנגריה, ג'דיידה-מכרא, ירכא, אל-זרזיר, עכו, נצרת, אום אל-פחם,שפאעמר, סכנין, עין מהל, יפו, כפר קאסם, קוונסווה, כפר יאסיף, ערערה, לוד, חרפיש, כפר קרע, ומספר כפרים ערביים בנגב, זאת לנוכח התנגדות ציבורית בתור חלק מתוכנית מסודרת להצר את חופש הפעולה של אזרחי ישראל הערבים.

מקור: ערב 48