סיבות הכישלון בסודאן ובדרום סודאן

סאדא ניוז - בדו"ח הבינלאומי האחרון על מדינת דרום סודאן, תיארה ועדת זכויות האדם של האומות המאוחדות תמונה עגומה של המצב שם, כאשר הדו"ח ראה בה כמדינה הענייה ביותר בעולם עם שיעור עוני של 92%, בעוד שהכנסת הממוצעת לנפש ירדה לרבע ממה שהייתה ערב ההכרזה על עצמאות המדינה המודרנית מסודאן בשנת 2011.

הדו"ח מסכם את סיבות העוני במדינה ב(שהן נובעות מגורמים קשורים כולל שחיתות מוסדית, היסטוריה קולוניאלית מנצלת, חולשה של שלטון החוק, סכסוכים צבאיים מתמשכים, ותנאי אקלים קשים).

דו"ח זה מגיע על רקע אווירה פוליטית וביטחונית מתוחה בעקבות ההידרדרות הביטחונית שחוותה המדינה לאחר מעצרו של סגן הנשיא ד"ר ריאק מאצ'ר ומספר מקורבים לו, והגשתם למשפטים משפטיים בהאשמות חמורות, בין היתר רצח, בגידה וביצוע פשעי מלחמה נגד האנושות, לאחר מתקפות צבאיות שביצעה מיליציית הצבא הלבן.

מדובר בקבוצות חמושות משבט הנואר, השייך לסגן הנשיא ריאק מאצ'ר, הנמצא כרגע במעצר, וממשלת סודאן מאשימה אותו במתן פקודות למיליציה זו להתקיף את הצבא, מה שגרם למותם של יותר מ-250 מכוחות הממשלה, כולל קצין בכיר בדרגת לוטננט-ג'נרל. התפתחויות אלו מהוות איום על הסכם השלום שנחתם בין הממשלה וקבוצתו של ד"ר מאצ'ר מאז 2018, לאחר מלחמת אזרחים דמית שנמשכה חמש שנים בין הצדדים.

תמונה זו המייצגת את דרום סודאן דומה כמעט למצב בסודאן, שגם היא סובלת ממלחמת אזרחים שנכנסת לשנה השלישית שלה, שגרמה ל(האסון ההומניטרי הגרוע ביותר בעולם), כך אמר מזכיר האומות המאוחדות, כאשר המלחמה הותירה יותר מעשרים אלף הרוגים.

בעוד שההפסדים במגזר הבריאות בלבד הגיעו ל-11 מיליארד דולר, ונוכח הפיצולים החריפים עומדת המדינה כיום על סף נתק חדש שמסכן את אחדותה, זאת על רקע הקמת ממשלה מקבילה באזורים השנמצאים תחת שליטת מיליציית התמיכה המהירה במחוז דארפור וכוחות המורד עבד אלעזיז האלואו במספר אזורים בדרום קורדופן.

למרות התנועות הבינלאומיות שמתרחשות כדי להכיל את הסכסוך, לא נראה שיש פתרונות מעשיים באופק עם תחושת ריחוק בין עמדות הצדדים וחתך האינטרסים האזוריים והבינלאומיים, בנוסף לאי תגובת מיליציית התמיכה המהירה לה执行 החלטות בינלאומיות, החשובות שביניהן הן החלטות הצהרת ג'דה שנחתמה במאי 2023, והחלטת מועצת הביטחון של האומות המאוחדות מספר 2736, שהוצאה ביוני 2024, אשר דורשת מכוחות התמיכה המהירה להסיר את הסגר על עיר אל-פאשאר, בירת מחוז דארפור, שחווה משבר הומניטרי קשה, לאחר שנתיים של מצור כולל שמבצעת מיליציית התמיכה המהירה, ובמהלך זמן זה דחתה القوات המזוינות והכוחות המשותפים הנלחמים איתה יותר מ-240 גלי התקפה של המיליציה המיוחסת בנשק מתפתח ובטקטיקות קרב מגוונות.

הסבר סיבות הכישלון בשתי המדינות

כל סיבות ההצלחה היו זמינות למדינת דרום סודאן ביום שהכריזה על עצמאותה מסודאן לפני 14 שנים מהיום, כאשר האליטה הדרום סודאנית קיבלה מדינה נפטית חסרת חובות שהוטלו על מדינת סודאן.

היא ייצרה כקרוב לחצי מיליון ברלים ביום, בנוסף למשאבים העצומים שלה מהחקלאות, משק החי ומינרלים אחרים, והייתה נתמכת על ידי הקהילה הבינלאומית, בראשם ארצות הברית וישראל שרואות בלידת מדינת דרום סודאן חלק מהישגיהן ההיסטוריים.

אך כל הגורמים הללו לא עזרו למדינת דרום סודאן להיות דגם שנלמד ממנו מהניסיון האפריקאי הארוך בכישלונות, מלחמות וסכסוכים. להפך, המדינה החדשה שקעה בבריכת מלחמות, סכסוכים ופיצול פנימי, כאשר היא נלחמה במלחמה נגד מדינת סודאן בשנת 2012, כאשר היא כבשה את האזור העשיר בנפט, היגליג, במחוז דרום קורדופן.

והמוזר הוא שזו מערכת הנשיא נוגעת לצדדים שבהם נמצאים המתקנים המרכזיים לעיבוד והעברת הנפט בשתי המדינות, כאשר ידוע שמדינת דרום סודאן אינה מדינה חופית והיא תלויה בצינור הנפט הסודני המוארך לאלפי קילומטרים עד לנמל בורטסודאן בקצה המזרחי של סודאן, והנפט מהווה כ-90% מהכנסות המטבע הזר של מדינת דרום סודאן.

לאחר שחרור האזור היגליג, נכנסה מדינת דרום סודאן למלחמת אזרחים בין הממשלה וקבוצת ריאק מאצ'ר סגן הנשיא הנמצא כיום במשפט, ומה שנראה כי מדובר במלחמה בין הממשלה לפלג אחר אינו כל האמת, שכן שבט הדינקה החזק המייצג כ-36% מהאוכלוסייה מתחבא מאחורי הממשלה, בעוד ריאק מאצ'ר מייצג את שאיפות שבט הנואר, המתמודד הכי חזק עם סמכות הדינקה המושרשת שם.

בערכת הגמר למעמד המדינות, זה נראה כי המדינה החדשה נשאה עימה את חיידקי (גורמי הכישלון) מהמדינה האם, בחגיגת העצמאות הוזכרה נקודה חשובה בנאום של האחראית האמריקאית סוזן רייס, כשהיא נותנת הדרכות למנהיגי המדינה החדשה, ואומרת: (אנו מקווים שתצליחו לחיות בשלום עם שכנותיכם, ועבדו אתם על מנת לפתור את הסוגיות המחלוקות בצורה שקטה, וכל זאת דורש בניית שלטון טוב ומוסדותיו החזקים המוקדשים לשרת את הציבור, והצדק תלוי במערכת נקייה משחיתות ובזיופים).

ומה שלא הצליח סודאן מהקמת מוסדות חזקים ניטרליים מהמפלגות, ומעבר למערכת דמוקרטית בת קיימא, המדינה החדשה חיקתה באופן מעוות יותר.

כידוע, הצלחת כל מדינה דורשת קיום מוסדות חזקים המפכחים את כל האזרחים לכפוף להם, המסייעים למנוע שאיפות אישיות של יחידים באמצעות החמרת החוק כשליט על כולם, ולא יהיה לממשלה שום דרך לעוות את מכשירי הצדק לשרת את מטרותיה הפוליטיות, ורק אז תוכל הדמוקרטיה לשגשג, והאזרחיות להפוך את יכולות האזרחים לבנות את מדינתם תחת צל התחושה של ביטחון אישי ודרך כלל.

ובוטח ניתן לומר שנקודה מהותית זו מייצגת את הפתח הנכון להבנת המצב הטראגי שבו הגיעו ניסיונות שתי המדינות כיום, וזהו המשמעות שסיכם העיתונאי הדרום סודאני אטים סיימון בתגובתו על התפשטות תופעת מינוי הקרובים למוקדים רשמיים: (ההליך הזה משקף את חולשת המוסדות המפלגתיים וה רשמיים במדינה, והסתמכות המערכת הפוליטית על נאמנות אישית וקרבת דם, יותר מאשר הסתמכות על כשירות וקריטריונים מוסדיים).

כמו כן, תופעות הכישלון המשותפות לשתי המדינות כמעט וקשה למנותן, אך ניתן באופן כללי להזכיר מספר סוגיות מרכזיות שעוזרות להבין את הקרבה למציאות ומסייעות להעמקת המשבר, ואולי אף המעפלת לתוך שניהם:

1. פוליטיזציה של המרחב הציבורי מהווה בעיה רצינית המשפיעה על ניצול מהמשאבים האנושיים המיועדים מהאקדמאים וכשירות הלאומית, כאשר הפוליטיזציה והנאמנויות המפלגתיות והאישיות הופכות למנופי המשרות הציבוריות, בעוד שגורמים אלו חוסמים ומצרים את יכולות הפעילים המיומנים.

כתוצאה מכך יש ירידה כללית בביצועי המוסדות הציבוריים, היעדר מיומנות, התפשטות תרבות חוסר העניין, והיעדר שקיפות ואחריות, דבר שפותח דלת רחבה לשחיתות המוסדית שחורגת במכשירי המדינה, ופועלת כדי לערער את שובותה כיום ובעתיד.

2- חיזוק המרחב האזרחי, כולל המפלגות הפוליטיות, מה שאפשר להקים את המיליציות הצבאיות; בניסיון להשיג את היתרונות הכלכליים והחברתיים, והנה על המיליציות הצבאיות כחלופה לכוחות הפוליטיים.

לעיתים קרובות, המיליציות האלה הוקמו על רקע שבטי או אזורי, ונראה זה העמוק ביותר מובל לשנאה בין המרכיבים החברתיים במדינה, ולא להתיר סיבות להקים מלחמה ולמשך אותה בכל רגע.

ובשל סיבות אלו, הסכסוך מתרכז סביב חלוקת הכוח והעושר על בסיס שבטי ואזורי, והוא בראשו עומד מהנשיא הקטנה טוענת לייצג את הקצועות המתקדמות שעוברות מלחמות בשמה, בעוד שהאמת היא שהנשיאים הקטנים הללו לא מייצגים אלא את עצמם, ושבו של האחוז הגבוה של האזרחים שמחזיקים את היתרונות בשמם, חיים מתחת לקו העוני, מה שמעמיק את הפער الطبני בין האזרחים, ומנציח את העוני ברמות הנמוכות.

ובהקשר לפערים הקשים, היעדר שירותי החינוך, והירידה בביצועי מכשירי המדינה, ממשיכים הקהילות הללו להיות גורם שמפרה לוחמים עבור המיליציות המפלגתיות, והמעגל של האלימות נמשך עד למועד פתוח ולא מוגדר.

ומה לאחר מכן?

שתי המדינות עומדות על קצה צוק חד בעקבות המשך הסכסוכים, והירידה ביכולת המדינה לפרט פתרונות עבור המשברים המגבירים, ועל אף הקושי במצב בשתי המדינות, ההזדמנות עדיין קיימת לשוב ולהת поправוט עשורים, ולכך הכרחי להקפיץ ורשות לאומית, ולשחרר את עצמם מההזדמנויות הקטנות.

האליטה בשתי המדינות צריכה לדעת שהאינטרס הציבורי נותר הרבה מעבר לתועלות האישיות, ובניית מוסדות אנרגטיים ובעלי חירות, שבהם שירות ציבור מפותח ולאורך רק העקרונות הראשוניים, יש להם חוסן לעצמם בראשונה, והטובות עבור עמי להם בכונת שניה, ועוצמה לארצותם בשלישית.

האליטה בשתי המדינות צריכה להבין שהתפשטות תרבות צבוסק המרחב הפוליטי, וההסתמכות על המיליציות החמושות כאשר הדוב מצמצם את תפקיד המרחב האזרחי, זהו הפנמנדר של המדינה והיכולת שלה להחזיק יחד, ואילו זה עובר ההבנה של המוסד הצבאי הלאומי, שזהו אחד מסימני כוח המדינה המודרנית.

ולבסוף, האליטה בשתי המדינות צריכה להכיר בכך שהדיאלוג הלאומי שפתוח לכל בני الوطن הוא הדרכון המגן מההתלכללות והקרבה, שם נעמוד על עקרונות המעש בפוליטית, ונעביר אותם למסמכים חוקתיים שזוכים לכבוד, ומוגנים על ידי התחייבויות.