מדוע מתמוטט הדמוקרטיה באפריקה?

SadaNews - ארגון מוסדות החברה הפתוחה פרסם דוח חדש שכותרתו "דמוקרטיה ללא אפשרות: כיצד הפכה הניאוליברליזם את השינויים הפוליטיים באפריקה", מאת הכלכלן הסנגלי נדונגו סמב סילה, ומספק ביקורת חריפה על השלטון באפריקה.

הדוח, שדווח על ידי אתר Africa Report, מדגיש כי מערכות רב מפלגתיות ביבשת הפכו לעיתים קרובות ל"דמוקרטיות ללא אפשרות", כאשר הבחירות הרבות לא הביאו לס sovereignty ולצדק כלכלי.

הדוח – שפורסם ביום שני – מציין כי הניסיון הדמוקרטי באפריקה עמד בפני הרס שיטתי בעקבות תוכניות ההתאמה המבנית, הדוקטרינה הניאוליברלית, והסדרים כלכליים חדשים קולוניאליים.

המסקנות שבדוח סותרות את ההנחה שניהול פוליטי תמיד יוביל לשגשוג ולחובת דיווח.

סילה, היועץ הטכני לשעבר לנשיאות סנגל, אומר: "אולי יש לך 10 מועמדים על פתק ההצבעה, אבל מי שיזכה יהיה כבול באותם תקציבים, באותה דוקטרינת ההפרטה, ובאותה אג'נדה של שחרור כלכלי, המדיניות הכלכלית מוכתבת מראש".

מהתאמה מבנית לבחירות ללא אפשרות

הדוח מחזיר את שורש המשבר הדמוקרטי באפריקה לשנות ה-80 וה-90, כאשר תוכניות ההתאמה המבנית שהע design על ידי הקרן המטבע הבינלאומית ובנק העולם שטפו את היבשת.

למרות שהן שאפו באופן חיצוני לייצב את הכלכלות, הן הטילו חובות פיננסיים, הפרטת נכסים ציבוריים, ושחרור סחר.

גישה כלכלית זו התלווית בגל של שחרור פוליטי, כאשר משטרים חד מפלגתיים נפתחו למערכות רב מפלגתיות.

אך תהליך זה היה רעיל, לפי הדוח, משום ש"הקליעים הוחלפו בפתקי הצבעה, אך ההנחיות הכלכליות נותרו להגיע מוושינגטון ופריז".

הדוח מוסיף כי "ההבטחה הנלווית לשחרור פוליטי הוחזקה באופן כלשהו על ידי אג'נדה המוקדשת לשחרור כלכלי והתוצאות החברתיות הנחשלות שלה".

כך שהמדינות קיבלו את זכות ההצבעה, אך איבדו את זכות קביעת עתידן הכלכלי, ולכן התוצאה היא התרחבות הפער בין פוליטיקה של בחירות לעשיית מדיניות.

הדוח טוען כי ממשלות מתחלפות, אך המדיניות הכלכלית הכללית נשארת דומה באופן מרשים, ומוסיף "לרבים מהאזרחים, קלפיות ההצבעה כבר לא מהוות כלי לשינוי אמיתי".

האנליסט הפוליטי אימן איטוק אומר ל-Africa Report כי "האנשים באפריקה קיבלו את זכות ההצבעה, אך לא קיבלו את הסמכות, הקליעים הוחלפו בפתקי הצבעה, אך ההנחיות הכלכליות נותרו להגיע מוושינגטון ופריז".

הפרנק האפריקאי והאשליה السيادية

הדוח מעניק תשומת לב רבה לפרנק האפריקאי, המטבע המקושר לאירו שבו משתמשות 14 מדינות במערב ובמרכז אפריקה, ומגדיר אותו סילה כ"מטבע קולוניאלי" משום שיסודותיו שהונחו תחת שלטון צרפתי נשארים בתוקף עד היום.

הדוח מציין כי ההסכמים המשפטיים מבטיחים כי משרד האוצר הצרפתי שומר על שליטה סופית, מה שמגביל את עצמאות המדינות של פרנק האפריקאי, ומוסיף "ככל שהמנהיגים מתמרדים Paris, הפראנק האפריקאי הופך לכלי נשק".

כאשר המועצה הצבאית במאלי השתלטה על השלטון ב-2021, והוטלו הסנקציות שקטעו את המדינה מעודפי המזומנים שלה, גילו רבים מהמלאים כמה חלשה היא שליטת ממשלתם על כלכלתם.

סילה מציין כי השינויים הדמוקרטיים באפריקה, שהיו נחשבים הישגים, נבנו על יסוד רעוע, ובניגוד לכך, גינאה שהפרנק שלה הוא פרנק עצמאי לא חוותה את אותן התערבויות.

זה אומר – לפי סילה – כי המדינות שבהן הפרנק האפריקאי נשארות חשופות להתערבויות חיצוניות שממשיכות לערער את ריבונותן.

איטוק אומר "הפרנק האפריקאי אינו רק מטבע, הוא לאס, וככל שהממשלה מחמירה את הפליטות, פריז מחמירה את הלחץ".

חוסר השוויון ושאלת האדמה

חלק מהדוחות המפרטים על חוסר השוויון בדמוקרטיות האפריקאיות החגיגיות ביותר, כמו דרום אפריקה, נמאיביה ובוטסואנה, שנדמות כל הזמן כמדינות היציבות והליברליות ביותר.

עם זאת, היא גם מהאחידות בעולם, שמא Einhaupt בעקביות למגמות קניית אדמה מאוד עקיבות.

סילה מציין את המחקר הפוליטי מייקל אלברטוס, שמחקריו הראו כי ההפקות הגדולות של אדמות במאה הקודמת התרחשו תחת מערכות דיקטטוריות, בעוד הדמוקרטיות הליברליות שמרו על המעמד העשיר בעקבות הגבלות מוסדיות.

סילה אומר כי "תגלית זו מחייבת אותנו לחשוב מחדש על ההנחה שהדמוקרטיה הליברלית היא תמיד הדרך הטובה ביותר לצדק חברתי".

סילה מוסיף "אי אפשר לומר שהיא מתאימה להתפתחות בכל התנאים", וקורא במקום זאת לדמוקרטיה המהותית, שהיא מערכת שעוברת מעבר לבחירות ומביאה את מעורבות האזרחים בפועל בתהליכי קבלת ההחלטות הכלכליות.

הצעירים והנבלים המבוגרים ופרדוקס ההפיכות

הדוח מדגיש את הפער הגילי הגדל באפריקה כמקור נוסף לעיוותים, בעוד היבשת היא בעלת האוכלוסייה הצעירה בעולם, ממוצע הגיל של מנהיגיה ארוך הטווח הוא 77 שנה, כלומר 4 פעמים ממוצע הגיל של אזרחיהם.

מספר מחקרים הראו כי הניתוק הזה מאכיל את הרגשות, ומסביר חלקית מדוע רבים מהצעירים האפריקאים ברכו על ההתקוממויות הצבאיות האחרונות באזור הסהרה.

בורקינה פאסו, מאלי וניגר זכו לתמיכתו של הציבור באלות הצבא שהתנתקו במלחמה נגד הנבלים האזרחיים.

ובכל זאת, הדוח מזהיר מלהתפאר בהפיכות, כשם שמורים לזרים את המקרים המיוחדים האלו להקטין את ממוצע הימים של המנהיגים, נדיר להצליח בהפיכות הללו של המפגינים.

עם זאת, סילה אומר כי תופעה זו משקפת את התסכול "אם אתה צעיר, הדרך היחידה שאתה מתאר לעצמך להיות נשיא היא להחזיק בנשק, זו האמת המפתיעה".

אחרי קלפיות ההצבעה: אנחנו לא עניים, אלא מושלים רע

בעיקרו של דבר הדוח הוא קריאה לחשוב מחדש על הדמוקרטיה עצמה, הבחירות הרשמיות, כמה שיקוף חופשי והוגן, אינן מספיקות אם אינן משיגות צדק כלכלי.

סילה מזהיר שהעמים המיואשים יפנו יותר ויותר חלופות, בין אם זה אנשים חזקים או חיילים או הפגנות של המון.

מה היא הדמוקרטיה המהותית למעשה?

הדוח מציע כמה רעיונות:

שירותים ציבוריים כוללניים: בריאות, חינוך, דיור והגנה חברתית כזכויות מובטחות, ממומנות על ידי שימוש טוב יותר במשאבים באפריקה.

מנגנוני שיתוף: איגודים של אזרחים, תקציבים משתפים, ופלטפורמות אחרות כדי להעביר את החלטות עם מעורבות ישירה של העם.

רפורמה מוניטרית: חיזוק הריבונות על מטבעות ומערכות פיננסיות כדי למנוע מהגורמים החיצוניים להכתיב מדיניות.

כל זה מבוסס על האמונה כי אפריקה אינה עני, אלא מנוהלת רע, אומר סילה "עם תכנון טוב, ניתן לענות על הצרכים הבסיסיים של כל האפריקאים בתוך דור אחד, המשאבים קיימים, מה שחסר הוא הרצון הפוליטי וההנהגה".

הדוח מגיש את טיעוניו בהקשר גלובלי משתנה, כאשר התחרות הרב מרכזית, עליות אקלימיות, ומשברים בחובות מעצבים את האפשרויות של אפריקה.

המפגשים הפוליטיים - אף על פי שהם מפלגים את השקט - הם גם רגעים לחשוב מחדש על המערכות הכושלות.

לא הדוח קורא לוותר על הדמוקרטיה, אלא להפוך אותה, ומדגיש כי המוסדות הליברליים המיובאים צריכים לפנות מקום למודלים משתתפים שטוענים ממערת אפריקה.

איטוק מסכם ואומר "הצעירים האפריקאים שולחים מסר ברור: הם רוצים שהדמוקרטיה תהא יותר מאשר זכות ההצבעה, הם רוצים שהיא תבטיח כבוד, הזדמנויות וריבונות, ואם היא לא עושה זאת, הלגיטימיות של המערכות הפוליטיות באפריקה תמשיך להתערער".

מקור: Africa Report