מעריב: דיירמר נגד העיסקה החלקית ונתניהו לוכד בחשבונות הפוליטיים שלו

סדנאוז - העיתון הישראלי מעריב גילה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנדרש לבית המשפט הבינלאומי, נתקל באחת מהדילמות הפוליטיות הקשות ביותר מאז פרוץ מלחמת השמדה על עזה, וזאת לאחר שקיבלה תנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס) עיסקה חלקית להחלפת שבויים.

והאנליסטית הפוליטית של העיתון, אנה ברסקי, אומרת כי צעד זה שם את נתניהו בין שני אפשרויות קשות: או לקבל את העיסקה וזה עלול להוביל לפירוק ממשלתו הימנית, או לדחות אותה ולהמשיך את המלחמה תוך סיכון לאבד את הכיסוי האמריקני.

הכתבת מדגישה את תכונת ההיסוס המאפיינת את עמדות נתניהו, שמחזקת את תפקידו של שר העניינים האסטרטגיים רון דרמר, שמוביל את מחנה ההתנגדות באזהרתו כי העיסקה החלקית תעניק לחמאס הזדמנות לסדר את שורותיה, בזמן שישראל חוששת שהאדון האמריקני דונלד טראמפ ימאס במלחמה ארוכה ללא אופק ברור, ויתחיל לקרוא לסיומה במהירות.

ברסקי טוענת כי הסכמת חמאס החלקית לא הגיעה יש מאין, אלא באה תחת לחץ מהתוכנית הישראלית לחדור לעיר עזה (רכב גדעון 2), ואומרת כי זו הפעם הראשונה מאז חידוש המלחמה על עזה שהיא מראה נכונות להיכנס להסכם חלקי, דבר שגרם מיד לוויכוח פנימי בישראל על התגובה המתאימה.

הכתבת מתעלמת מכך שחמאס הפגינה חיוביות מספר פעמים עם תוכנית השליח האמריקני סטיבן ויטקוף לעסקה חלקית, בעוד שממשלת נתניהו היא זו שדחתה זאת מספר פעמי, כולל בגרסה האחרונה שלה.

ניסיון להטיל על האמריקנים את התנאים של נתניהו

הכתבת הפוליטית מאשרת את השוני הקיים בממשלה הישראלית בטיפול בהסכמת חמאס לתוכנית ויטקוף. מצד אחד, יש את דרמר, הקרוב לנתניהו הנחשב "איש ישראל בוושינגטון", אשר מאמין שהגעה להסכם חלקי תהיה טעות אסטרטגית חמורה.

דרמר רואה שהפתרון אינו עם חמאס אלא עם מחלקת המדינה, שכן על וושינגטון לאמץ את חמש העקרונות הישראליים כשלט הסופי למלחמה, אשר נתניהו הכריז, והם:

נשק חמאס.

שובו של כל השבויים.

נשק עזה לחלוטין.

כוחות ישראליים על הפיקוח הביטחוני של האזור.

הקמת שלטון אזרחי חלופי שלא יהיה קשור לא לחמאס ולא לרשות הפלסטינית.

דרמר רואה שהאימוץ האמריקני של התמונה הזו ייתן לישראל לרווח כפול, אם חמאס תקבל את התוכנית זה יהיה ניצחון מוחלט, ואם היא תדחה את זה ישראל תקבל לגיטימציה אמריקנית להמשיך במלחמה.

מנגד, עולה נשיא מועצת הביטחון צחי הנגבי ואחרים עם גישה שונה, המבוססת על שבירת התבנית הרגילה וקבלת הצלת מי שניתן להציל עכשיו. הם סבורים שצפייה לעסקה "כוללת" עשויה לאבד הזדמנות מיידית לשחרר כמה שבויים, והמציאות הפנימית והבינלאומית כבר לא יכולה לשאת עוד נמית.

הכותבת מציינת כי תוכנית דרמר נתקעת במחסום גדול, שכן ההסכמה הראשונית של חמאס לעסקה חלקית מחלישה את טיעומו מול הבית הלבן, כי הממשל האמריקני עשוי לראות שמתקיימת הזדמנות ממשית לעסקה, אפילו מוגבלת, אין זה הגיוני להמתין לתוכנית כוללת שעשויה לא להתממש nunca.

ואפילו מעבר לכך, העיסקה החלקית מעניקה לחמאס זמן של בין חודשיים לשלושה, שייתכן כי היא תשתמש בו לחיזוק כוחה וסידור מסמכים, ואולי ילחץ להמציא "תמונה סופית" חלופית בעזרת האמריקנים עצמם, וזה מה שדרמר רואה בתרחיש המסוכן ביותר.

ברסקי אומרת כי נתניהו יודע היטב את ניתוח דיירמר, אך הוא קרוב ככל נסיבותיו המאפיינות לאי ההסכמות של הנגבי, כלומר להמשיך במדיניות "הנשימה המלאכותית": עסקאות חלקיות נוספות וחדשות אחרות, ואז להיכנס למלחמה.

אך הבעיה הפעם שונה מקודמותיה, כי גם אירופה והארצות הברית מתחילות לאבד את סבלנותן למלחמה ממושכת שעדיין לא הוכרעה. כמו כן, הלחץ הציבורי בישראל הגיע לרמות חסרות תקדים, והמשפחות מה שלא מקבלות תירוצים חדשים.

החשבונות הפוליטיים

על פי הכתבת הפוליטית, הבעיה לא יושבת רק בגבולות הבטחה והפוליטיקה, אלא מתפרסת גם לחשבונות פנימיים. קבלת נתניהו לעסקה חלקית פירושה כמעט קריסת ממשלתו הנוכחית, שכן שני השרים הקיצוניים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר ממהרים לפרוש מהממשלה, דבר שיגרום לו לאבד את רובו הפרלמנטרי.

אך היא מציינת מנגד את הלחץ של שר ההגנה לשעבר וראש מפלגת ״מחנה המדינה״, בני גנץ, אשר קרא באחרונה להקמת "ממשלת פיצוי שבויים", על מוכנותו להצטרף מחדש לקואליציה בשם "אחריות לאומית".

והיא אומרת שאם נתניהו יחליט לקבל את העיסקה, יכול הוא להזמין את גנץ ולקבל גם רשת ביטחון מהמנהיג האופוזיציוני יאיר לפיד, ולבנות קואליציה חלופית הרבה יותר יציבה שיעמוד בראשה עד הבחירות הקרובות שעשויות להקדים את המועד שלהן.

אך אם נתניהו יידחה את העיסקה, הוא יישאר אסיר של הלחץ של "המחנה הקיצוני" המיוצג על ידי סמוטריץ' ובן גביר, עם כל הסיכונים שעלולים להתווסף לכך, הן בפנים והן מבחוץ.

ברסקי מאשרת כי נתניהו התרגל לעבור את מסלול המניעה ולדחות החלטות קשות, אך הפעם הוא נתקל במצב שונה. הזמן מתקרב לסוף, והלחצים האמריקניים והאירופיים גוברים, בעוד שהמשפחות של השבויים לא מקבלות יותר המתנה. הוא מודע לכך שההיסוס שלו יכול לקבוע את התמונה שלו בהיסטוריה: האם הוא ייזכר כאחד שהשיג חמאס וסיים את מלחמתו בניצחון, או כמי שנכשל ב-7 באוקטובר 2023, ונכשל גם בניהול לאחר מכן?

וברסקי שואלת בסיום מאמרה את השאלה שצריך שיהיה נתניהו יענה עליה בבירור: האם הוא מקבל עיסקה חלקית עכשיו במחיר פוליטי ישיר, או הולך עד הסוף בהימור שלו על הכיסאות האמריקניים?

והיא אומרת כי עד שיתקבל ההחלטה, "נתניהו נשאר תלוי בין שני עולמות, אך הפעם לא יוכל לברוח, בסופו של דבר, יישפט לא רק על מה שעשה, אלא גם על מה שלא העז לעשות".