תקציב החירום: הוצאות נמוכות ב-1.21 מיליארד שקל בעקבות "צעדי צמצום ובקרת הוצאות"

מיוחד סדה ניוז: התקציב החירום שהוכרז על ידי הממשלה לשנה הנוכחית 2026, מבוסס על זרימות מזומנים, מראה כי סך ההוצאות (למעט הלוואות נטו ושירות חוב הציבורי) יגיע ל-17.7 מיליארד שקל, שהוא נמוך בכ-1.21 מיליארד שקל מהתוכנית הלאומית לרפורמה שעמדה על כ-19.12 מיליארד שקל, מה שמעיד על צעדים שננקטו לבקרת הוצאות וביצוע צעדים לחיסכון.

התקציב החירום מניח את המשך הפעילות המוסדית ומספק את המינימום של שירותים חיוניים לאור מגבלות כספיות חמורות, כאשר ההקצאות הנכללות בהצעת חוק התקציב הן המינימום הנדרש להמשך קיומם של המוסדות הבינלאומיים, וכי ההתחייבויות וההוצאות מההקצאות תלויות בזמינות המזומנים, ואינן מחייבות בהכרח התחייבות ממשלתית כלפי מרכזי האחריות הפיננסית.

ערך הפיצויים לעובדים בתקציב זה עומד על כ-9.4 מיליארד שקל, מהווה 51% מסך ההוצאות השוטפות, כאשר ננקטו צעדים מונעים לצמצם את גידול חשבון השכר ומספר העובדים במהלך שנת 2026, בעוד שחשבון השכר ודומיו מהווים 66% מההוצאות השוטפות ו-78% מההכנסות נטו, ו-71% מתקציב מרכזי האחריות, מה שמשקף את המבנה הקשיח של ההוצאות השוטפות.

על פי התקציב, סך התמיכה הממשלתית המוקדשת לסיוע לדלק, חשמל ומים, הן לקמפוסים והן לקבוצות התעריפים, עולה על 1.3 מיליארד שקל בתקציב. התקציב כולל גם צמצום בסעיף הנסיעות בשיעור של 44% בהשוואה לשנה שעברה.

גודל ההכנסות בפועל בשנת 2024 עמד על כ-14.57 מיליארד שקל בעוד שההוצאות עמדו על כ-19.36 מיליארד שקל, עם גירעון הקרוב ל-5 מיליארד שקל, בעוד שההכנסות בשנת 2025 עמדו על כ-15.28 מיליארד שקל וסך ההוצאות עמד על כ-18.83 מיליארד שקל, עם גירעון של כ-3.55 מיליארד שקל.

עם זאת, המספרים הללו נשארו נתונים להשפעה של כספי המיסוי, אשר מהווים כ-67% מסך ההכנסות, בעוד שההכנסות המקומיות מהוות רק 33% מההכנסות.

ההוצאות השוטפות לקחו 95% מסך ההוצאות במהלך שנת 2025, לעומת 5% בלבד להוצאות פיתוח.

נתוני התקציב מגלים שהתמיכה החיצונית התקציבית עלתה מ-1.3 מיליארד שקל בשנת 2023 ל-3 מיליארד שקל בשנת 2024, לאחר מכן ל-3.2 מיליארד שקל בשנת 2025, מה שמעיד על עלייה יוצאת דופן בשנת 2024 שבעקבותיה הייתה צמיחה מתונה יותר. העלייה התמקדה בעיקר במימון תקציב השוטף, כשמימון התקציב הפיתוחי כמעט נשמר, מה שמעיד על כך שחלק גדול מהתמיכה מופנה לכיסוי ההוצאות התפעוליות.

התקציב לשנת 2026 צפה שהגירעון לפני מענקים יעמוד על כ-3.78 מיליארד שקל, שזה 6% מהתוצר המקומי הגולמי, בעוד שהגירעון לאחר המענקים יעמוד על כ-1.30 מיליארד שקל, כלומר 2% מהתוצר המקומי הגולמי. במקרה של אי העברת כספי המיסוי המושפעים, הגירעון הנקי עשוי להגיע ל-11.86 מיליארד שקל, כלומר 18.9% מהתוצר המקומי הגולמי.

המומחה לענייני כספים ציבוריים, מויאד עפאנה, אומר ל"סדה ניוז" ש"ההקשר להכנת התקציב לשנת 2026 כתקציב חירום ריאלי התלוי בזרימות המזומנים הזמינות, נבע מהתגובה למצוקה החירומית בפלסטין, עקב החנק הכלכלי הישראלי, וחסימת כל הכנסות המיסוי מאז חודש מאי 2025, דבר שהשפיע על התקציב הכללי שהפסיד 68% מהכנסותיו המוערכות, מעבר לירידת הכלכלה הפלסטינית בכללותה עקב מלחמת השמדה הישראלית על עזה והחנק הכלכלי בשטחים, ודרך אמצעים שונים, בהם האפסה של הכנסות המיסוי, מניעת חזרת עובדים לעבודה בתוך הקו הירוק וניתוק גזרי יהודה ושומרון באמצעות מאות שערים ומחסומים ועוד.

עפאנה מאשר שלא ניתן היה לקבוע תקציב קלאסי בנסיבות הללו, לכן היה עלינו לפנות לתקציב חירום שמבוסס על הזרימות המזומנים הזמינות, מחזק את עמידות התושב הפלסטיני ומכוון להבטחת המשכיות מוסדית ולספק את המינימום של שירותים חיוניים לאור מגבלות כספיות חמורות.

עפאנה רואה שתקציב 2026 נושא מספר נושאים חיוביים ונדרשים, בהם צמצום וריסון ההוצאות התפעוליות באופן מחמיר, כולל משימות הנסיעות, הפסקת הוצאות הפיתוח מהקופה הציבורית, והענקת עדיפות להבטחת המשך שירותי החינוך, הבריאות, הבטחון וההגנה החברתית. נושאים חיוביים נוספים הם העלאת תקציב החירום להגיב למצבים חירומיים, במיוחד באזורים הנתונים לפעולות הכיבוש והאלימות של המתנחלים, בנוסף להמשך התמיכה הממשלתית לקבוצות החשובות, ושמירה על התמיכה בדלק, חשמל ומים.

עם זאת, עפאנה מצביע על כך שהתקציב הכללי 2026 מתמודד עם אתגרים מהותיים בהכנסות, במיוחד הנוגע להמשך תשלום המשכורות, וכיסוי ההוצאות השוטפות הבסיסיות בעיקר למגזרי הבריאות, שכן הם תלויים בעיקר בהכנסות המקומיות ובתמיכה החיצונית המוגבלת, לכן יש צורך ליצור אסטרטגיה לאומית כוללת שמבוססת על לחץ בינלאומי להגביר את השחרור של הכנסות המיסוי, ולהבטיח תמיכה ערבית ובינלאומית דחופה בתקציב דרך הקרן החירומית שהוכרזה על ידי צרפת והממלכה הסעודית בחודש ספטמבר של שנה שעברה, לצד חיזוק המוצרים הלאומיים להפקת הכנסות מקומיות נוספות, צמצום ההוצאה הציבורית, והגברת הגביית המיסים ללא הטלת נטל נוסף על התושבים.