דו"ח התאחדות הבנקים.. קריאה בתרחישים של ניהול המשבר והבראה هش בשנת 2026

מעקב סאדה ניוז: הדו"חות המוצאים על ידי התאחדות הבנקים בפלסטין הם מקור אסטרטגי להבנת האיזונים המדויקים המכתיבים את הנוף הפיננסי והלאומי, ובדו"ח חדש שפורסם בגיליון (101) של המגזין "בנקים בפלסטין", מתמקדת ההתאחדות בדופק הכלכלה שנמצאת בלחצים מורכבים ובלתיprecedי. דו"ח זה חורג מעבר להיותו רק תיעוד של מספרים, והוא מהווה ניתוח מעמיק של מצב "ניהול המשברים הכרוניים" שהמערכת הכלכלית הפלסטינית חיה תחת עריצות המצור והמגבלות הפוליטיות.

הדו"ח מאגד תובנות של סגל מומחים ואנליסטים שהציגו את צירי הצמיחה, והפיננסים הציבוריים, והסקטור הבנקאי, ושוק העבודה, ומספקים תרחישים שנעים בין פגיעות היציבות לסיכוני קריסה, עם הבהרה שהמבנה הכלכלי הפלסטיני, על אף גודלו הקטן, נותר כבול ברפיסת המגבלות הישראליות ובמניעויות בין-לאומיות אפקטיביות.

צמיחה המתקרבת לאפס וניהול זהיר של המשברים המורכבים

המומחה הכלכלי, דוקטור סעיד ספראי, טוען כי שנת 2026 תהיה שנת "ניהול הסיכונים" באופן מובהק, כאשר צפוי שהצמיחה הכלכלית תישאר קרוב לאפס, עם סיכויים משמעותיים להתכווצות אם קצב המגבלות הנוכחי יימשך ויוחס לסבבים מחדש בחזרה של עזה.

הוא מסביר כי הפיננסים הציבוריים נותרו החוליה החלשה בשל המשך משבר המוקסה ושימוש בו ככלי לחץ פוליטי, דבר שהוביל להתרחבות הפער בחסר ולירידה בסיוע החוץ. לגבי הסקטור הבנקאי, הוא מתאר אותו כבעל יציבות שבירה, במהלכה הבנקים מצליחים לנהל את הסיכונים ולהצמיד חובות ממשלתיים ושומשום השקל, אך נשארים חסרי יכולת למלא תפקיד התפשטות צמיחה תחת מציאות זו.

ספראי מסכם כי כל שיפור אמיתי נותר תלוי בשינויים פוליטיים ובניים משמעותיים, מה שהופך את המדיניות הכלכלית הנוכחית לפלוסולרית של "כיבוי שריפות" במקום לקבוע מסלולי צמיחה יציבים.

חסר שינוי מהותי על רקע הסלמה הכיבוש

מנגד, המומחה הכלכלי מויאד עפנה צופה את המשך המצב הנוכחי ללא שינויים רדיקליים, לאור שמירה על הגורמים למשבר שבראשם המצור המכביד וצמצום החלקים של הגדה המערבית.

עפנה מצביע בצורה ברורה על כך ש2026 נושאת אופי מיוחד כיוון שהיא שנת הבחירות בישראל, דבר שעשוי להניע את המפלגות הקיצוניות להחמיר את האמצעים נגד הפלסטינים כדי להשיג יתרונות בבחירות. ובמה שקשור לסיוע החוץ, עפנה מעיד שהתרומות הבינלאומיות נשארות מוגבלות אל מול גודל הצרכים הממשיים והחובות המצטברות והפיגוריים שחצו 14.6 מיליארד דולר בסוף שנת 2025, מספר עצום העולה על התוצר המקומי הגולמי של הפלסטינים.

הוא רואה שכל פתרון חלקי אפשרי יהיה תלוי בלחצים אמריקאיים לכך שהמסלול הפוליטי יתממש וישוחררו כספי המוקסה המוחזקים, והוא תרחיש שנשאר הסיכוי שלו קלוש תחת הנסיבות הנוכחיות.

הכלכלה המצטברת ואתגרים איזון הסחר

מנגד, המחקר במכון מחקרי המדיניות הכלכלית הפלסטינית "מספ" מציג את ההשפעות העמוקות וההרסניות של המלחמות והמדיניות הישראלית, ומצביע על כך שהכלכלה הפלסטינית סובלת ממשבר מצטבר שנמשך לשלוש שנים ברצף, דבר שהוביל לירידה חדה בכל המצביעים.

מספ מסביר שהמגזריים התעשייתיים והשירותיים ירדו באחוזים גבוהים, מה שהפך את משולש הכלכלה (תעסוקה, פיננסים ציבוריים, סקטור פרטי) לעבוד בחצי מעוצמתו או פחות. כמו כן, הוא מדגיש את החסר הכרוני באיזון הסחר, כאשר היבוא עולה על ערך היצוא בשלוש פעמים, עם ירידה בכוח הקנייה ועלייה בשיעורי האבטלה לרמות שיא. עם זאת, מספ מציע תקווה הנוגעת לגמישות הכלכלה הפלסטינית וכמותו הקטנה, ומאשר שהתשלום של המשכורות באופן קבוע או החזרת העובדים עשוי להניע את הכלכלה במהירות ב-25%, מה שעלול להוביל לצמיחה של בין 3% ל-5% אם יפטרו כמה נושאים נמצאים בהמתנה.

איומים בנקאיים והשפעות ניתוק הקשרים

הכלכלן חני נג׳ם עוסק בסיכונים של ניתוק הקשר הבנקאי בין ישראל לצד הפלסטיני, ומדגיש שאיום זה מהווה סכנה קיומית לכלכלה הפלסטינית, אך בו בזמן גם ישאיר השפעות שליליות ניכרות על הכלכלה הישראלית, בפרט בשני תחומים, הבניה והחקלאות.

נג׳ם מסביר שהמניע של העובדים הפלסטינים שנמנע מהם לעבוד מצמצם את הנזילות הכספית בשוק המקומי ומוביל להעלאת מחירי המוצרים ולהגברת העול על האזרחים.

נג׳ם מזהיר שבעת המשך הלחצים הכלכליים עשוי להוביל להתפרצות כוללת, ומצביע על כך שהפתרון האסטרטגי לפלסטינים במקרה של יישום הניתוק באופן "אכרי" עשוי להתמקד בניסיון להתנתק מהשקל ולהסדיר קשרים כלכליים ובנקאיים חדשים עם העולם הערבי לגייס השקעות, ולהפסיק את המצב של תלות כפויה בכלכלה הישראלית.