הארץ: ישראל אינה יכולה לשאת את תיאבון נתניהו למלחמה הבלתי נגמרת

סדא ניוז - הכותב דיויד רוזנברג במאמר שפרסם אתר הארץ העברי טוען כי ישראל כבר אינה מסוגלת כלכלית ופוליטית לשאת את מה שתיאר כתיאבון של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו למלחמות פתוחות וממושכות, והביע את הדעה שהשינוי שנתניהו הוביל מאז המתקפה ב-7 באוקטובר 2023 דחף את ישראל למצב של "עירנות מלחמתית תמידית" שמביאה לשחיקה של הכלכלה והחברה ומציבה את עתיד המדינה בפני אתגרים כבדים.

ורוזנברג מציין כי הנשיא האמריקני דונלד טראמפ, למרות דחף להילחם עם איראן, הבין במהרה את הסיכונים המעורבים במלחמה ארוכה, ושאף מאוחר יותר להפחית את ההשתתפות האמריקנית. אך נתניהו, לטענת הכותב, הולך בכיוון ההפוך לחלוטין, והוא הפך להיות יותר נוטה להרחיב את הפעולות הצבאיות ולהתכונן תמיד לסבבים חדשים של קרב.

שינוי רדיקלי

והכותב אומר כי לפני המתקפה ב-7 באוקטובר, נתניהו היה ידוע בזהירותו מלהשתתף במלחמות ארוכות, והוא העדיף פעולות צבאיות מהירות שמסתיימות בהסדרים פוליטיים שמפחיתים את העלות לישראל, מתוך הבנה שהכלכלה הישראלית לא יכולה לשאת קונפליקטים פתוחים, וכי הצבא, התלוי מאוד בכוחות המילואים, לא מותאם למלחמות שחיקה ארוכות.

אך רוזנברג מדגיש שהגישה הזו השתנתה באופן רדיקלי לאחר המלחמה הנוכחית, כשהוא מצטט את המשך ההפצצה הישראלית על ביירות, ובמיוחד את מה שמכנה את הרצון הבלתי מוצהר של נתניהו להמשיך את ההתקפות על איראן.

והכותב רואה כי נתניהו, למרות שחלפו כמעט שלוש שנים מהקרב נגד ארגון החמאס וחיזבאללה ואיראן, לא השיג את מה שכינה "ניצחון מוחלט", וגם לא הצליח להעלים את האיומים האסטרטגיים שעומדים בפני ישראל. ועדיין, הוא ממשיך לדחוף למדיניות שמציבה את ישראל במצב תמידי של מוכנות למלחמה, גם אם אין עימותים פתוחים מתמשכים.

הנטל הכלכלי הפך מכביד

ורוזנברג מציין כי עלות המלחמה הפכה עצומה על הכלכלה הישראלית, והבהיר כי בשנתיים הראשונות של המלחמה לפני מבצע "האריה השואג" עלתה עלות הממשלה כ-120 מיליארד דולרים, לפי הערכות בנק ישראל. כמו כן, המלחמה האחרונה עם איראן הוסיפה לפחות 12 מיליארד דולרים נוספים כהוצאה צבאית ואזרחית, שהכותב מעריך כי היא נמוכה מהעלות האמיתית.

והמאמר מוסיף כי ההוצאות הצבאיות נמשכות למרות הסכם הפסקת האש עם לבנון, כשישראל ממשיכה לתפוס אזורים רחבים בדרום לבנון ולבצע גיחות על מטרות המשויכות לחיזבאללה, בנוסף להמשך הפעולות הצבאיות ברצועת עזה, ונוכחות כוחות ישראלים בסוריה, כמו גם התפשטות העולה בשטחי יהודה ושומרון.

ולפי רוזנברג, הנטל הכלכלי על כוחות המילואים בלבד הפך לכבד, שכן כל 10,000 חיילי מילואים עולים כ-109 מיליון דולרים בחודש. תקציב שנת 2026 צפה קיום של 40,000 חיילי מילואים בשירות יומי, אך המספר בפועל הגיע כיום ל-100,000 חיילים בממוצע, ובמצב של היעדר כל תוכנית ברורה ליציאה מהקרב השונים.

סיבות שגרמו לכלכלה לשאת את השפעות המלחמה

ורוזנברג מוסיף כי הכלכלה הישראלית הצליחה עד כה לשאת את השפעות המלחמה ממספר סיבות, הראשונה היא הניסיון הארוך של החברות הישראליות להתמודד עם תנאי המלחמה, והשנייה היא ההלם הנפשי שהשאירו אירועים של 7 באוקטובר, אשר דחפו קטעים רחבים של הישראלים לראות במלחמה עניין של קיום לאומי ללא קשר לעלות הכלכלית.

ואם כבר מדברים על הסיבה השלישית, לדברי הכותב, היא שהישראלים לא נושאים עד כה את העלות הכלכלית המלאה של המלחמות, כי הסיוע הצבאי האמריקני כיסה חלק גדול מההוצאות, בעוד שהשאר יומן ממומן דרך הלוואות ממשלתיות. אך הכותב מזהיר שחשבונית זו תופיע מאוחר יותר דרך העלאת המיסים או צמצום ההוצאות על החינוך, הבריאות ותשתיות.

ההשפעה על דימוי ישראל

והכותב אומר כי ההשלכות של "המלחמה הנצחית" אינן מוגבלות רק לכלכלה, אלא חורגות גם לדימוי הבינלאומי של ישראל, במיוחד בתוך ארצות הברית, שכן המלחמה בעזה התפקיד ישראלי בהנחיית טראמפ למתקפה משותפת על איראן גרמו לירידה בתמיכה הציבורית האמריקאית לישראל, לא רק בין הדמוקרטים והזרמים הפרוגרסיביים, אלא גם בקרב מגזרים רפובליקניים ואוונגליים שהיו בדל״ן תומכי תל אביב.

ורוזנברג מציין כי חזרה זו עלולה להשליך בעתיד על הסיוע הצבאי האמריקני עצמו, תוך שהוא מצביע על הצבעות שהתקיימו בסנאט האמריקני בחודש שעבר, בהן תמכו רוב חברי מפלגת הדמוקרטים בפרויקטים לחקיקה שמטרתם לעצור עסקאות נשק עם ישראל, למרות שסנקציות אלו לא השפיעו בסופו של דבר.

כמו כן, הכותב מציין כי נתניהו עצמו מכיר בעצם שיכול להיות צמצום של הסיוע האמריקני לאחר תום ההסכם הקיים בשנת 2028, ואולי מיותר לחלוטין מאוחר יותר, דבר שיכפיל את הלחצים הכלכליים על הכלכלה הישראלית.

והמאמר מדגיש כי החוב הציבורי של ישראל עלה בצורה משמעותית מאז תחילת המלחמה, כשהוא היה מייצג כ-60% מהתוצר המקומי הגולמי טרם ה-7 באוקטובר, אך עלה בסוף שנת 2025 לכ-69%. הכותב מצטט את נגיד בנק ישראל אמיר ירון שאמר כי אם יבוצע התוכנית הצבאית של נתניהו במלואה, יכול שיעור החוב להגיע ל-81% עד 2035, ואולי ל-83% אם צומצם הסיוע האמריקני.