הגארדיאן: מלחמת טראמפ דוחפת את איראן לעבר פצצת גרעין

סאדה ניוז - נראה כי מלחמת אמריקה וישראל נגד איראן עשויה להניב את התוצאה אותה הן טוענות שהן מנסות למנוע, כלומר לגרום לטהראן להחליט באופן מעשי על ייצור נשק גרעיני, כך מעריכה העיתון הבריטי הגארדיאן.

הכותרת המומחית לענייני חוץ בעיתון סימון טיסדל כתב כי במקום להשמיד את האיום הגרעיני האיראני, המלחמה גורמת לאיראן להיות משוכנעת כי ההרתעה הגרעינית היא ההבטחה היחידה שלה לשרידות.

הכותב מתח ביקורת על הה оправד אשר ציינה ממשלת הנשיא דונלד טראמפ להשיג מלחמה, ואמרה כי איראן מהווה "איום מיידי" בשל השאיפות הגרעיניות שלה, ואמר כי זהו תרוץ פגום מאחר ש"איראן אינה מחזיקה בנשק גרעיני, בעוד שהמדינות המאוחדות וישראל מחזיקות בו".

בהתייחסו למלחמה הנוכחית, אמר טיסדל כי "עם כל פצצה שהושלכת, וכל ספינה שנעצרה, וכל איום מפחיד על השמדה", הולך גובר המניע של איראן לדחות את הדיפלומטיה ולחפש במקום זאת להחזיק בנשק גרעיני כדי להגן על עצמה. הוא רואה כי המנהיגים של המשמר ללא תם רואים בנשק גרעיני "האמצעי היחיד המובטח להרתיע התקפות עתידיות".

הכותב מציין כי ארה"ב וישראל תקפו את איראן פעמיים (ביוני 2025 ובפברואר 2026) מבלי התרעה, בזמן ובתוך משא ומתן דיפלומטי, מה שהרס את האמון בכל פתרון עתידי.

ואפילו אם טראמפ יציע את מה שהוא מכנה "העסקה הגדולה", רבים מהאיראנים, לפי טיסדל, מאמינים שזה טראמפ וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אינם אמינים, וכך ההרתעה הגרעינית מקבלת יותר אמינות מאשר כל ערבויות דיפלומטיות.

כמו כן, טיסדל מבקר את האסטרטגיה של טראמפ המיועדת ל"למחוק" את התוכנית הגרעינית האיראנית בכוח. הוא רואה כי הידע המדעי לא ניתן למתקפה או להשמדה בקלות, לא משנה עד כמה הושגו מתקני או חיסולים של מדענים.

הכותב מסביר כי איראן עדיין מחזיקה בניסיון המקומי, ואולי אפילו אינה זקוקה לבנות את התוכנית במלואה בתוך שטחה, שכן היא יכולה לרכוש טכנולוגיה גרעינית או אפילו ראשי נפץ גרעיניים מוכנים מבריתות כמו צפון קוריאה או אולי רוסיה.

המאמר מציב את איראן במסגרת דפוס היסטורי רחב יותר, שבו מדינות שאין להן נשק גרעיני, כמו עיראק ואוקראינה, נתקפו על ידי כוחות חזקות מהם. אוקראינה ויתרה על מאגר הנשק הגרעיני שלה בשנת 1994 בתמורה לערבויות ביטחוניות מערביות שהתבררו מאוחר יותר כבלתי ערכיות כאשר רוסיה שגדרה אותה.

עיראק, שלא הייתה לה הרתעה גרעינית, נתקפה על ידי תקיף אמריקאני בשנת 2003, וטיסדל רואה כי דוגמאות אלו מחזקות את האמונה כי נשק גרעיני הוא לבדו שומר על ריבונות.

מצד שני, הכותב מבקר את הצביעות של המעצמות הגרעיניות הגדולות במסגרת אמנת הפצת נשק גרעיני, כאשר נדרשות מדינות שאינן גרעיניות להימנע מצבא, בעוד שהמעצמות הגרעיניות ממשיכות לעדכן את מאגרי הנשק שלהן.

הוא גם מזכיר כי טראמפ יצא בשנת 2018 מההסכם הגרעיני האיראני משנת 2015 שנחתם על ידי ברק אובמה, ותיאר זאת כ"החלטה מטופשת" שתרמה ישירות להגעה למשבר הנוכחי.

ההזהרה של טיסדל מתרחבת מעבר לאיראן. אם טהראן תחליט לרדוף אחר פצצות גרעיניות, עלולות להתחקות אחריה כוחות אזרחיים כמו ערב הסעודית, מצרים וטורקיה. במקומות אחרים, טייוואן, יפן ודרום קוריאה עשויות להגיע לאותן תוצאות.

הוא מזהיר שאם "ההתקפה הבלתי חוקית מצד כוחות גרעיניים מתהדרים מאמינים כי כוח מייצר צדק" תימשך, העולם עלול לחזור לסיוט של מלחמת קוריאה המובילה להשמדה הדדית.

עבור טיסדל, השיעור ברור: הדיפלומטיה והחוק הבינלאומי הניתן לאכיפה הם הדרך היחידה למנוע הפצה גרעינית, בעוד מלחמה משדרת את קיום הפצצה כאופציה רציונלית ומוצדקת.