טקסים על רקע ההפצצות והפחד.. כך חגגו בדרום לבנון את חג הפסח

סדה ניוז - השנה, חג הפסח שונה לחלוטין מחגי השנים הקודמות. בין הדרום, ביירות, הבקעה וההר, הלבנונים מפוזרים על גאוגרפיה עמוסה בהפצצות ופחד, כאשר טקסי החג מתערבבים בקולות המטוסים והפיצוצים, במראה המשתקף ממוקדי מציאות חריגים שחווה מדינה הכנועה תחת נטל שלביה הקשים ביותר.

בכפרים הנוצריים בדרום, שם בחרו חלק מהתושבים להישאר למרות הסכנות, הפער מתגלה בבירור: כנסיות פותחות את דלתותיהן לתפילה, ובתים עדיין מכינים עוגיות חג, אך בלב כואב ובעיניים שמביטות לכל דבר סמוך. כאן, החג לא נעלם לחלוטין, אך הוא מגיע מוקף בדאגה ובזהירות.

אומרת סנה אספר, מעיירת ראשיע פח'ר, כי החג השנה "עצוב בכל מובן המילה", ומצביעה על כך ש molti לא הצליחו להגיע לכפריהם בגלל הכבישים חסומים או הסכנות הבטיחותיות, ולכן נעלמות הפנים שהיו ממלאות את הרחובות והבתים בימים כאלה.

והיא מוסיפה "קיווינו שהחג יהיה הזדמנות לאנשים להיפגש בביטחה, אך המציאות فرضה עלינו משהו שונה".

אספר רואה שהמה שהלבנונים חווים היום משקף את סמלים של המועד, אומרת "זה יום הסבל של ישו, וכל העולם סובל, אך אנחנו בלבנון סובלים יותר בגלל המלחמות שהוטלו עלינו, ועדיין אנו נשארים בני תקווה ושלום".

התקפות ישראליות מתמשכות

בראשיע פח'ר, שם כנסיית ג'ורג' הקדוש עומדת כעדות למלחמות קודמות, החזון היום הוא שונה, בהמשך התקפות הישראליות והדאגה השוררת באזור.

עם זאת, התפילה לא נעלמת, שכן המטרופוליט איליאס כאפורי אומר לאל-ג'זירה שהחג עובר "באבל גדול", אך הוא נושא גם בתוכו אחיזה בתקווה.

הוא אומר "אנחנו מפקידים את עצמנו ביד אללה, מתפללים לשלום, ולכך שהמלחמה תיפסק", ומפנה תשומת לב לכך שחלק מהתושבים עדיין מתעקשים להישאר בעיירתם למרות הקשיים. עבורם, הכנסייה לא מייצגת רק מקום תפילה אלא מקלט שבו הם פונים במהלך נקודות קודמות בהיסטוריה של האזור.

המטרופוליט מביע את תקוותו להפסיקה מידית של הירי, ושואל בכאב: "למה לבנון מתמוטטת بحג שאני נהרס? לא כל העם חמוש". והוא מוסיף: "לא נ surrender, אנחנו בעלי אדמה זו, וזכותנו לחיות בה בכבוד", تأكيد על ההתעקשות של התושבים על אדמתם למרות כל האתגרים.

ברמה המקומית, השינוי ברור בין החגים של אתמול והיום. ראש עיריית ראשיע פח'ר, פיאר עטאללה, מצמצם את המראה ואומר "באיזו מצב חזרת, חג?". בשנים קודמות, העיירה היתה מלאה בבניה שצצו מעיירות שונות, יחד עם מבקרים וחברים, אך היום הנוכחות מוגבלת, והאווירה רגועה ללא דמיון.

עטאללה אומר "המאווים פשוטים, אנחנו מקווים שהמצב ישתפר והשקט יחזור, ונחזור לחגוג כלבנונים בחגינו". הוא מדגיש כי משמעות החג לא תושלם אלא עם חזרת היציבות, וחיים של אנשים בשלום באזור שננהדרה על ידי המשברים.

ולמרות כל זאת, כמה פרטים מהחג לא יכולים להיעלם; בבתים עדיין מכינים את המתוקים המסורתיים, ואנשים מחליפים ברכות, אך "בגווע" שמלווה את הרגעים האלה.

אווירה שונה

מנגד, הצעיר קלימ ג'בראן, שהגיע מביירות לציין את החג בעיירתו, מבחין בהבדל בבירור, ואומר "החג בשנה שעברה היה טוב בהרבה", בעודו משחזר זיכרונות של חגים שהחיו את הכפר. היום, האווירה שונה, רוויה בשקט זהיר שאין משקף את התמונה הרגילה של החג.

עם זאת, ג'בראן רואה שהתנאים האלה הראו צדדים אחרים של הקשרים בין אנשים, ואומר "האנשים מתקרבים זה לזה יותר… אולי כי הפחד אסף אותנו". הוא מוסיף כי חג הפסחא השנה נושא משמעות כפולה, כ"חג הסובלנות והשלום", וזה מה שהלבנונים זקוקים לו היום יותר מתמיד.

אילי, אחד מבני העיירה, משחזר את מראה החגים הקודמים שהיו מלאים במתייגים המגיעים מביירות ומחוץ ללבנון, וציין כי רבים לא הצליחו להגיע השנה, בעוד אחרים פעמיים לא הגיעו בגלל המצבים הבטיחותיים. הוא אומר "החג שקט הרבה יותר מהרגיל", אך הוא מדגיש באותו הזמן כי מה שנשאר מנסה לשמור על מה שאפשר לשמור: "זו לא כמו בעבר, אבל ישנה ניסיון להמשיך".

בין העצב להתעקשות, חג הפסח השנה בדרום לבנון עובר. החגיגות אינן ממלאות את הרחובות כמקובל, ואין מהומה בכיכרות, אך יש דבר יותר עמוק מזה והוא הרצון להישאר, ולהיאחז בחיים, גם אם במינימום האפשרי.

מקור: אל-ג'זירה