וול סטריט עומדת בפני צומת היסטורי.. מה הסיפור?

SadaNews - הרשות לניירות ערך האמריקאית - במהלך שעשוי לשנות את כללי המשחק בתוך וול סטריט - שוקלת לבטל את חובת הדיווח הרבעוני של החברות המונפקות.

ההצעה, אשר מחזירה לחיים יוזמה קודמת של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, פותחת את הדלת למעבר למודל דיווח חצי שנתי, במטרה להפחית את העומסים הרגולטוריים ולשפר את היעילות הניהולית.

הכיוון הזה משקף שינוי פוטנציאלי באפן שבו חברות ושווקים מתקשרים, כאשר הרגולטורים שואפים לרסן את מה שמכונה "לחץ הרווחים הרבעוניים" שהניע רבות מהחברות להעדיף תוצאות קצרות טווח על פני השקעה ארוכת טווח, על פי אנליסטים.

בין תומך הרואה בכך דרך לחיזוק היציבות ולהכוונת הקומפאס לעבר היסודות, לבין מתנגד המתריע מפני הידלדלות שקיפות והתרחבות הפערים שבהם אי-ודאות, מוסדות השוק נמצאים בפני צומת דרכים.

העיתון וול סטריט ג'ורנל דיווח ביום שני כי הרשות לניירות ערך האמריקאית שוקלת לבטל את הדרישה לדיווח רבעוני לחברות המונפקות בשוק המניות.

על פי העיתון, הרשות מכינה הצעה שמביאה בחשבון לחברות את האפשרות לדווח על רווחים פעמיים בשנה.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ העלה את התוכנית הזו במקור בספטמבר האחרון. הוא אמר אז שצעדים כאלה יעניקו לחברות אפשרות לחסוך כסף ולהתמקד בניהול במקום בהכנת נתונים למשקיעים.

היתרונות והחסרונות

מיכאל סליבי, ראש אנליסטים בשוק הפיננסי ב-FXPro, אומר לאתר "כלכלה סקיי ניוז ערביה":

המגמה של הרשות לניירות ערך האמריקאית לא לכפות על החברות לדווח על רווחים רבעוניים היא שינוי מבני חשוב באופן שבו השווקים מגיבים למידע, והיא תותיר השפעות עמוקות על התנהגות החברות והמשקיעים.

הרעיון המרכזי של ההצעה הזו הוא להפחית את מה שמכונה לחץ התוצאות הרבעוניות, אשר פעמים רבות דוחף את החברות להתמקד בהשגת מטרות קצרות טווח, על חשבון השקעות ארוכות טווח כמו הרחבה וחדשנות, דבר שמגדיל את רגישות השווקים להפתעות רגעיות.

הוא מציין שיש יתרונות פוטנציאליים, החשוב בהם:

חיזוק הראייה ארוכת הטווח של החברות, כאשר הן משתחררות מהלחץ להשיג תוצאות כל שלושה חודשים, מה שתומך במגמה להשקיע בפרויקטים אסטרטגיים ומשפר את איכות ההחלטות.

כמו כן, התנודות בטווח הקצר עשויות להתמתן, שכן תוצאות הרווחים הרבעוניים נחשבות לאחת מהמניעים החדים ביותר של השווקים, ולכן הפחתת תדירות הדיווחים עשויה לצמצם את התנודות הרגעיות של המניות.

איכות ההבהרה עשויה להתשפר גם, דרך הצגת דיווחים פחות תכופים אך עמוקים ומקיפים יותר.

מנגד, סליבי מזהיר מפני מספר חסרונות וסיכונים, בראשם:

הפחתת רמת השקיפות, שכן המשקיעים יקבלו מידע בתדירות נמוכה יותר, דבר שעשוי להגדיל את מצב אי-הוודאות ולהעלות את פרמיית הסיכון, במיוחד بالنسبة לחברות קטנות.

סיכון לדעיכת יעילות המחיר בשווקים כתוצאה מהפחתת זרימת המידע הסדירה, דבר שעלול להוביל לפערי מחירים גדולים יותר בעת פרסום התוצאות.

כמו כן, הארכת תקופות ההבהרה עשויה לפתוח את הדלת להגדלת סיכוני מניפולציה או ניהול רווחים, דבר שעשוי להוביל להפתעות שליליות גדולות יותר במקום לתיקונים הדרגתיים, דבר שיכול לשפיע לרעה על יציבות השווקים.

ביחס להשפעת ההחלטה על שוק המניות, הוא מדגיש שהטווח הקצר עשוי לראות ירידה במניעי הסחר, דבר שעשוי להוביל לירידה בנזילות בתקופות מסוימות. בעוד שבטווח הארוך, עשוי המוקד לעבור להערכות מבוססות על יסודות החברות במקום התוצאות הרבעוניות, דבר שישרת את המשקיעים ארוכי הטווח, בעוד שמשקיעים קצרים עשויים להפסיד חלק מההזדמנויות הקשורות לתנודתיות הרווחים.

בנוגע להשפעת זאת על sektורim השונים, סליבי מציין כי מגזר הטכנולוגיה עשוי להיות בין המרוויחים הבולטים, בשל תלותו בהשקעות ארוכות טווח שצריכות זמן כדי להשיג צמיחה, בעוד שמגזרי המחזוריים, כמו התעשייה והאנרגיה, עשויים להתמודד עם כמות רבה יותר של ערפל על רקע הירידה בקצב ההבהרה.