ניו יורק טיימס: מה המטרות של ישראל מהשליטה בשטחים?

סדה ניוז - הייתה לכתבת ניו יורק טיימס כיצד רעיון הקמת מדינה פלסטינית בשטחי יהודה ושומרון מתמוטט לאט, כפר אחרי כפר, ומטע זית אחרי אחר, על רקע עליית ההתיישבות הישראלית והאלימות הקשורה עמה.

הדו"ח הארוך מייחד את תשומת הלב לסבלם של החקלאים הפלסטינים שנאלצים להתמודד יום ביומו עם מתיישבים קיצוניים המנסים לשלוט על האדמה בכוח, לעיתים בנוכחות צבאית ישראלית או בהגנה לא ישירה של אותו צבא.

הדו"ח - שנכתב בשיתוף פעולה עם מיכאל ד. שיר, דניאל ברהולק, ליאן אברהם ופתימה עבד אל-קרים - מפרט את סיפורו של החקלאי בן השבעים, רזיק אבו נעימ, אשר חוותו ומקורות הכנסתו הותקפים תדיר על ידי מתיישבים המובילים את עדריהם למטעי זית, גונבים מים, הורסים תבואה ונכנסים לבתים בלילה.

הדו"ח מראה, בהתבסס על נתונים ומפות וצווים משפטיים, כיצד המדינה הישראלית מרחיבה את שליטתה על שטחים שהיו פלסטינים במשך עשורים.

עם חציית דרכי חדשות והקמת התנחלויות בלתי חוקיות שהופכות לאחר מכן למעברות קבע, דוחקים הפלסטינים בהדרגה לעזוב את אדמתם.

המַאמר שם את העובדות המקומיות בתוך הקשר פוליטי רחב יותר, ומסביר כי מה שמתרחש בשטחי יהודה ושומרון הוא חלק ממאבק שנמשך מאז 1948, והאיץ באופן ניכר לאחר התקפה מה-7 באוקטובר 2023, מאז שהממשלה הישראלית הימנית הקיצונית קיבלה מדיניות של התפשטות התנחלויות שיטתית שמטרתה לכרסם בפתרון שתי מדינות, דבר שהוסבר באופן מפורש על ידי בכירים ישראלים.

מדיניות שיטתית

הדו"ח מצביע על כך שהאלימות אינה מוגבלת להפקעת אדמות, אלא כוללת גם חיסולים והטרדות ופגיעות גופניות, בנוסף לסגירת כפרים, הצבת מחסומים ופיצוץ בתים, והכנת כתבי אישום על פי החוק הצבאי, בתנאים של פחד מתמיד וחוסר צדק.

גם הדו"ח מתעד, בהתבסס על נתונים ומפות וצווים משפטיים, כיצד המדינה הישראלית מרחיבה את שליטתה על שטחים שהיו פלסטינים במשך עשורים, וכיצד דרכים וגדרות משמשות לבודד כפרים ולמגביל את תנועת האוכלוסיה ולהפריד את החקלאים מאדמתם.

המאמר מצביע על כך שהקיום החופשי של פלסטינים בשטחי יהודה ושומרון נצפה כאיום שלא היה כמותו, וכי השינויים המתרחשים בשטח עשויים להיות בלתי הפיכים, דבר אשר שם את עתיד המדינה הפלסטינית ואת השלום המיוחל תחת איום.

לאחר נחש את המג'אר - לפי העיתון - זו לא סיטואציה יוצאת דופן, אלא היא אחת מתוך קבוצה של כפרים פלסטיניים במרכז שטחים הנתקלים במתקפות גוברות לאחרונה ממתיישבים.

הדו"ח מתעד כיצד נעשה שימוש במדיניות שיטתית להוציא את הכפרים הפלסטיניים מתושביהם בשטחי יהודה ושומרון, באמצעות בידוד הדרגתי, אלימות והרחבת ההתיישבות, כאשר הכפר מג'אר משמש כמודל ברור למגמה הזאת.

הכפר הזה, שהיה פעם יישוב פלסטיני תוסס בצפון ירושלים - כפי שמציין הדו"ח - הפך להיות מוקף בהתנחלויות, כאשר תושביו דוחקים לחללים קטנים יותר, ומופרדים מאדמתם ודרכי מחייתם.

לאחר מכן חוזר הדו"ח על כפר מג'אר, בו משפחת החקלאים רזיק אבו נעימ נתקלה במתקפה אלימה במהלך הלילה ממתיישבים מחופשים, שהביאה לפציעת כמה מבני המשפחה, כולל ילד, יחד עם איומים מפורשים להכריח אותם לעזוב.

על אף שהצבא לא היה נוכח במהלך המתקפה, הכוחות הישראליים הודיעו לאחר מכן שהאזור "אזור צבאי סגור", דבר שהוביל למעשה לפינוי המשפחה והחמרת הבידוד שלה.

הדו"ח מציין כי מלחמת עזה נחשבת כאבן דרך במערכת היחסים על הקרקע לפי עדויות תושבים, כאשר מה שהיה חיכוך מוגבל הפך לאיום מתמיד, על רקע התפשטות הבסיסים ההתיישבותיים וחסרת יכולת הפלסטינים לנוע, לעבוד ולחיות בשטחם, דבר שמעמיק את החששות מהמילוי ההדרגתי של שטחי יהודה ושומרון מתושביהם הפלסטינים.

מקור: ניו יורק טיימס