היסטוריון טורקי: משפחת הבסבורג זרעה את זרעי האסלאמופוביה באירופה

סאדא ניוז - המאמר שפורסם בעיתון טורקי "יני שفق" נוגע לשורשים ההיסטוריים של האיבה האירופאית למוסלמים, כשהסופר וההיסטוריון הטורקי גוקחן גוקטש טוען כי משפחת הבסבורג היא זו שהקנתה מסר זה במהלך מאבקה עם האימפריה העות'מאנית.

הכותב מציין כי שושלת הבסבורג חלה בשוויץ ושלטה בחלק נרחב של אירופה מבלי להיעזר במלחמה, הודות לנישואי קרבה.

הוא ממשיך ואומר כי ההתפשטות של משפחת הבסבורג החלה עם רודולף הראשון בשנת 1240 לספירה, והמשפחה הצליחה לשלוט בגרמניה, ספרד, אוסטרליה והאימפריה הרומית, לפני שהשתלבה במאבק עם האימפריה העות'מאנית.

האיום הגדול ביותר

בעיצומו של מאבק זה, התגבשה תמונת הטורקים העות'מאנים כאיום הגדול ביותר בדמיון האירופי, שזהו ההקשר ההיסטורי שהציב את שורש תופעות האסלאמופוביה והטורקופוביה באירופה המודרנית, על פי הכותב.

גוקטש סבור ששורש האיבה לטורקיה אינו מוגבל לקרבות ההיסטוריים הגדולים כמו מנצ'קרד ופתיחת קונסטנטינופול, אלא מתגלה בצורה יותר ברורה במסגרת המאבק בין העות'מאנים למשפחת הבסבורג השלטת באירופה.

הכותב מפרט כי היווצרות הפרוטסטנטיות באירופה חפפה את שיא עליית האימפריה העות'מאנית ומאבקיה הנוקבים עם משפחת הבסבורג, כאשר משפחה זו - ששמרה על עצמה כמגנה של הקתוליות - עיצבה את התמונת הטורקים המובילים את הפרוטסטנטיים ומעשיהם באירופה כ"כופרים המגיעים מהמזרח".

הכותב מצטט את מה שמזכירות המקורות ההיסטוריים לגבי אוג'ה דה בוספיק - השגריר של הבסבורג לאימפריה העות'מאנית בימיו של הסולטאן סולימאן המפואר - כאשר תיאר את הטורקים באומרו: "הטורקי יושב סביב גבולותינו כמו האריה המסוכן, ומנסה פעם מכאן ופעם משם להיכנס לאדמותינו".

"הסכנה הטורקית"

כשחצו הכוחות העות'מאנים את אזור קניג'ה בשנת 1591 לספירה, פשטה חרדה וצלצולי הפעמונים נשמעו, והונחו הנוצרים להתפלל לבקשת עזרה אלוהית כדי לדחות את "הטורקים הפראיים".

משפחת הבסבורג הציגה את עצמה כמגנה של הקתוליות והנצרות בכל רחבי אירופה - כך הכותב - והפיצה בפרסומיה הפוליטיים שאם "הסכנה הטורקית" תחצה את גבולותיה, לא יספיקו העות'מאנים לתקוף את הקתולים, אלא גם יחיסו את הפרוטסטנטים, מה שהפך את המאבק עם העות'מאנים למלחמה גורלית לנוצרים בכל אירופה.

הכותב אומר כי "הסכנה הטורקית" הפכה לכלי פוליטי ביד משפחת הבסבורג, וחוברה עם תוכניותיה להתרחבות בהונגריה ושאיפות לשלוט במורשת רומא בעולם הנוצרי.

הוא מוסיף כי עם הגיע המאה ה-18, כבר לא ראה הדמיון האירופי את המאבק עם העות'מאנים כמאבק בין שתי אימפריות, אלא במלחמה בין שתי זהויות: המזרח המוסלמי ומערב הנוצרי.

הפחד מהטורקים

הכותב רואה כי מלחמות אוסטרליה העות'מאניות שנמשכו מהבלקן לאירופה תרמו רבות להיווצרות האסלאמופוביה והפחד מהטורקים ברמה התרבותית, כפי שמובע באמרה סלובנית מפורסמת "אין מלחמות, אין טורקים, אין מגפות", כלומר הזהות הטורקית הייתה קשורה בעיניהם למוות והרס.

הכותב מסביר כי ההכרה הכללית הזו המוגדרת כאיבה לטורקים, השואלת להם את דמותם כעם לא מתורבת ואויבי הנצרות, התפשטה בכל רחבי אירופה, ועבודה ספרותית והיסטורית סייעה להעמיקה.

הכותב מדגיש כי חיזוק האיבה כלפי העות'מאנים סלל את הדרך להצלחת משפחת הבסבורג בפרויקט ההתרחבות והשליטה, שהתרחב ממרכז אירופה לבלקן.

ההיסטוריה סותרת - כך כותב الكاتب - היא כי המשפחה הזו שהפיצה את הפחד מהעות'מאנים, הייתה אותה משפחה שהייתה אחראית לניצול מערבי של המשאבים באפריקה, הודו והאמריקות, ועבודת העמים שלהם במשך מאות שנים.

הכותב מסכם כי האסלאמופוביה והטורקופוביה שהחלו בעידן ההוא נמשכות עד היום בעולם המערבי, ועדיין מזינות את השאיפות ההתרחבותיות שלהן.