דליפת ספר האוסר על דליפות.. פרדוקס מגלה את חוסר השקיפות בפלסטין

לסדה ניוז: בעיות ציבוריות גברו ברחוב הפלסטיני לאחר דליפת ספר רשמי שפורסם על ידי מזכיר ממשלת פלסטין, האוסר על סחר במסמכים ובמידע ממשלתיים, אך הפרדוקס הוא ששלטון הספר, שנכתב בשביל למנוע דליפות, הוא למעשה אחד ממה שדלף בולט ביותר, והפך לחומר לדיון ציבורי ויצר גל של שאלות סביב גבולות השקיפות וזכויות האזרחים לדעת.

זה שיחק יחד עם פיטורים של דמויות בולטות לאחרונה מתפקידיהם כמו שר התחבורה הפלסטיני הקודם, טארק זרב, וראש ממשלת המעברים והגבולות הפלסטינית, נזמי מהנא, שבשנים האחרונות ישב במקומו, בעידן שיחות על בעיות שחיתות, ללא כל הסבר רשמי לגבי הסיבות או הרקע להחלטות, מה שפתח את הדלת לפרשנויות ולתחזיות, והחזיר לתודעה נושא שעמד המון זמן: (חוק הזכות למידע), שנשאר בכוננות כבר יותר מ-20 שנה, למרות ההסכמה החברתית על הצורך בו.

התפתחויות אלו העמיקו את התחושה של הצורך בשינויים חקיקתיים המבטיחים בהירות ואחריות, ומביאות לסיום למדיניות ההסתרה שנמצאת בפני סכנת דחייה במשקל ציבורי ועיתונאי גבר.

בהעדר שקיפות, הרשויות הפלסטיניות הסתפקו בהכרזה על מינוי מחליפים לאנשים שפורקו מתפקידיהם, מבלי לספק כל פרט על סיבות הפיטורים או סוגי הבעיות שבהן היו מעורבים. ערפול זה הוביל את כלי התקשורת להסתמך על מקורות לא רשמיים, שהציגו מסמכים דלופים הנוגעים לתיקים רגישים, מה שגרם לגל של ויכוח ציבורי ועיתונאי.

אירועים אלו פתחו מחדש את תיק חוק הזכות למידע, ששוחחו עליו מאז שנת 2005 וזכה לשורה של דחיות ותקלות מאז, למרות התיאום החברתי הרחב עליו. למרות ניסיונות של ארגוני המגזר האזרחי לדחוף להעברתו, הפרויקט נשאר תקוע, באמצע העדר רצון פוליטי וחששות של כמה קבוצות לגבי התוצאות של חשיפה.

משקיפים סבורים כי העדר המועצה החקיקתית, וקבלת הכוח המבצעי להחזקת האמצעי החקיקתי, תרם לעיכוב בהוצאת החוק, בנוסף לתרבות ההסתרה השלטת על כמה מעגלי החלטה, שרואים בשקיפות איום על האינטרסים שלהם, ולא כלי להעצמת אמון ואחריות.

מה שמתרחש במערכת הפלסטינית היום בהדלפות ובסודיות רשמית, אינו רק משקף בעיית ניהול, אלא מגלה פער עמוק בין אזרח למוסדותיו, ומאשר כי החזרת חוק הזכות למידע כבר אינה דרישה של אוליגרכיה, אלא הכרח לאומי כדי להבטיח את הטוהר, להעצים את האמון, ולאפשר לחברה לממש את תפקידה המבקר בבניית מדינת החוק שכולם דורשים.