מדוע לא פונה הרשות הפלסטינית לבוררות בינלאומית לשחרור כספי המעברים?

מיוחדת סעדה ניוז: עברה שנה שלמה מבלי ש"ישראל" תעביר שקל אחד מכספי המעברים לרשות הפלסטינית, מה שמונע ממנה את הכנסתה העיקרית ומכניס אותה למשבר כלכלי המעמיד את קיומה בסיכון. ולא רק זאת, אלא שהכיבוש התכוון ל"לייבש" את כספי המעברים שנחזקים, אשר עולות על (16) מיליארד שקל, באמצעות עידוד המתנחלים וה"סוכנים" להגיש תביעות פיצוי נגד הרשות בבתי המשפט הישראלים. לפי הצהרות קודמות של שר האוצר והתכנון ד"ר אסטיף סלמה, יש (475) תביעות בטענות "פיצוי" שהוגשו כנגד הרשות בבתי המשפט הישראלים, והם שווי (65) מיליארד שקל.

שאלה צפה במעלה: כל עוד ישראל פועלת לבזבוז כספי המעברים החזוקים באמצעות החלטות שיפוטיות, מדוע לא פונה הרשות הפלסטינית לבוררות בינלאומית לשחרר את הכספים הללו?

אומר המומחה הכלכלי ד"ר סעד סברי ל"סעדה ניוז": ניתן להסביר את חוסר השימוש של הממשלה הפלסטינית בבוררות בינלאומית במקרה כספי המעברים בהתייחסויות כלכליות בלבד שקשורות לעלות, סיכונים וחוסר ודאות תוצאות, יותר מאשר היעדר אופציות חוקיות.

הוא מציין שכספי המעברים מהווים את עמוד השדרה של ההכנסות הציבוריות הפלסטיניות, שכן הם מהווים כ 60–65% מסך הכנסות האוצר, והדבר מראה שההסתמכות הגבוהה הזו גורמת לכך שכל הפרעה במעבר הכספים הללו תתבטא מיד על היציבות הכלכלית, כולל יכולת הממשלה לשלם שכר ולממש את התחייבויותיה, ולשמור על המינימום של פעילות כלכלית. לכן, כל צעד הסלמה, כמו פנייה לבוררות בינלאומית, צריך להימדד לא רק מבחינת חוקיותו, אלא גם מבחינת עלותו הכלכלית המיידית.

הוא מוסיף: "מנקודת מבט זו, הממשלה מבינה שהבוררות, גם אם היא מצוינת באופן משפטי, עלולה להביא לתגובות ישראליות הכוללות החמרת ההפחתות או עיכוב ההעברות, דבר שיביא לעמקרת משבר הנזילות בטווח הקצר. והכלכלה הפלסטינית, במצב הנוכחי, אינה מחזיקה במרחבים מספיקים לספוג הלם מסוג זה ללא השפעות חברתיות וכלכליות חמורות".

לא מדובר בנושא כלכלי נייטרלי

בנוסף, מאמין ד"ר סברי כי אין לנהוג בכספי המעברים כעניין כלכלי נייטרלי, אלא היא אמצעי לשליטה בזרימות הכספיות בתוך הכלכלה הפלסטינית, והוא ציין כי ישראל, בשל שליטתה על הגביה והמזרח, מחזיקה ביכולת ישירה להשפיע על זמני וגובה הזרימות הללו, דבר המעניק לה השפעה כלכלית מתמשכת. לכן, העברת הסכסוך למסלול משפטי בינלאומי אינה מבטיחה הנטרול של אמצעי זה, אלא יכולה להניע לשימוש בו באופן יותר מחמיר במסגרת ניהול הסכסוך.

הוא רואה שאפילו במקרה של הצלחת הבוררות והשגת פסק דין לטובת פלסטין, נותרת בעיית האכיפה את האתגר המרכזי, וציין כי הכלכלה אינה נהנית מההחלטות המשפטיות כמו שהיא תלויה בזרימות הכסף בפועל.

ואומר: "פסק דין שאינו ניתן לאכיפה משמעותו המשך המשבר הכלכלי, גם אם הושג רווח משפטי חשוב. וכאן מתגלה הפער בין ההיגיון המשפטי שמתרכז בזכויות, לבין ההיגיון הכלכלי שמתרכז בתוצאות".

הבוררות עשויה להחזיק ערך פוליטי מוסרי

מסלול מורכב מבחינה משפטית

מצידו, אומר ד"ר אמיר חליל המומחה לבוררות בינלאומית ל"סעדה ניוז" כי באופן עקרוני ניתן למדינת פלסטין לחתור להליכי בוררות או פתרון משפטי בינלאומי לגבי כספי המעברים, אך מסלול זה אינו פשוט מבחינה משפטית, שכן הוא קשור למספר גורמים חוקיים ופוליטיים מורכבים. יכולת הפנייה לבוררות או בית משפט בינלאומי תלויה באופי ההסכמים הקיימים בין הצדדים, ובמידת קבלת ישראל למנגנוני פתרון הסכסוכים הבינלאומיים בהקשר זה.

כספי המעברים מוגדרים כמסים ומכסים שישראל גובה על הסחורות המיובאות לארצות הפלסטיניות בהתאם להסכם הכלכלי של פריז, שזה ההסכם הכלכלי המצורף להסכם אוסלו השני. לפי הסדרים אלה, ישראל מעבירה את הכספים הללו באופן חודשי לרשות הפלסטינית לאחר הפחתת תשלומים מנהליים מסוימים, כך שכספים אלה מהווים מקור עיקרי להכנסות התקציב הפלסטיני.

אין טקסט מפורש בהסכם הכלכלי של פריז