מנאשם בטרור לשר לביטחון.. איך בן גביר מחדש את ישראל?

סדא ניוז - שגריר בריטניה לשעבר בישראל מתיו גולד סבור כי עלייתו של השר לביטחון הלאומי איתמר בן גביר מהקצה הקיצוני אל ליבו של השלטון הישראלי משקפת שינוי עמוק ומסוכן בישראל, ומתריע כי האיש "לא עוד קיצוני בשוליים, אלא החל לעצב מחדש את מוסדות המדינה במנטליות פשיסטית המבוססת על אלימות, הסתה ושנאה."

במאמר ב"טיימס", כותב המאמר מציג את הדרך שהובילה את בן גביר מפעיל שנאשם בסיוע לטרור והסתה גזענית לאחד הפוליטיקאים החזקים ביותר בממשלת בנימין נתניהו, תוך שהוא מדגיש כי האחרון "הכשיר את הימין הקיצוני לשמור על קיומו הפוליטי, וכעת הוא משועבד לו."

שורות המאמר מתחילות בהפניה לגל הזעם הבינלאומי שהיחשף בן גביר לאחר שפרסם סרטון בו הוא מתלוצץ על פעילי "צוות ההצלה העולמית" שהיו בדרכם לעזה, שם הם היו כבולים בידיים וכבולים בעיניים.

הסצנה עוררה גינויים רחבים, שהביאו את צרפת למנוע ממנו להיכנס לשטחה, כאשר הרב הראשי של בריטניה תיאר את הסצנה כ"חלול שמו של ה'", ואף בתוך הממשלה הישראלית, השר החוץ גדעון סער גינה אותו.

מסוכן וקיצוני יותר מידי

אך בן גביר, לפי הכותב, מפרנס פוליטית את סוג הגינויים הללו, שכן הוא מציג את עצמו כאיש שמ "לא מתנצל ולא נכנע ללחצים מערביים", והוא עושה שימוש בנרטיב של כוח והשפלה כחלק מהתמונה הפוליטית שלו מול קהל ימין הקיצוני שלו.

המאמר מציין כי בן גביר שואב רעיונות מתנועת "כח" הגזענית שהקים הרב הקיצוני מאיר כהנא, אשר ישראל וארצות הברית סיווגו אותה כארגון טרור לאחר שמאמיניה היו מעורבים במעשי אלימות כלפי הפלסטינים. בן גביר הצטרף לתנועה בנעוריו במהלך האינתיפאדה הראשונה, במהרה יצא כאחד המובילים בה.

הכותב מדגיש כי צה"ל עצמו ראה בבן גביר "מסוכן וקיצוני יותר מידי", ולכן הוא שוחרר משירות חובה, מהלך נדיר מאוד בישראל. כמו כן, לתעודת הזהות שלו יש "שמונת הרשעות לפחות", שזה כולל הסתה לגזענות, סיוע לארגון טרור, והפרעת פעולה של משטרה.

המאמר מזכיר כי בן גביר התפרסם בשנות ה-90 לאחר שהופיע בטלוויזיה ומניף את סמל מכונית ראש ממשלת ישראל לשעבר יצחק רבין לאחר שנגנבה, ואמר "הגענו למכונית שלו ונגיע אליו גם", זאת מספר שבועות בלבד לפני הרצח של רבין בידי הקיצוני היהודי יגאל עמיר.

שינוי השפה ולא הרעיונות

כמו כן, בן גביר שמר במשך שנים רבות בביתו תמונה של ברוך גולדשטין, מבצע טבח במערת המכפלה בחברון בשנת 1994, בו נהרגו 29 מוסלמים פלסטינים. הוא לא סילק את התמונה עד שנת 2020, כאשר ניסה לחדור לחיים הפוליטיים הרשמיים.

הכותב אומר כי בן גביר וחבריו הבינו מאוחר יותר כי הכניסה לשלטון דורשת "שינוי השפה ולא הרעיונות", כך שהסיסמאות שלהם התחלפו מ"מוות לערבים" ל"מוות לטרוריסטים", ועדיין מחזיקים במהות האידיאולוגית עצמה. בשנת 2021, הוא סייע לנתניהו לשלב את קצין בן גביר "הגדולה היהודית" (עוצמה יהודית) בתוך הברית של הימין הדתי, מה שאיפשר לו להיכנס לכנסת ולאחר מכן לממשלה.

לאחר מבצע "שטף אל-אקצא", בן גביר התחיל להציג את עצמו כ"מגן היהודים", כשהוא מנצל את העלייה בפחד ובזעם בקרב החברה הישראלית. הפופולריות שלו מתבססת במיוחד על יהודים מזרחיים עניים וצעירים ישראלים ש"גדלו תחת מלחמות ועימותים מתמידים".

חדירה למוסדות המדינה

הכותב מזהיר כי הסיכון הגדול אינו נמצא רק במשפטי בן גביר או בהתנהגותו המprovוקטיבית, אלא ב"הצלחתו לחדור למוסדות המדינה", במיוחד למשטרה ולצבא. הוא מאשים אותו בפוליטיזציה של מערכות המשטרה דרך מינוי נאמנים לו שמסכימים עם אלימות המתנחלים כלפי הפלסטינים, בעוד שהם מדכאים באלימות מתנגדיהם הישראלים.

המאמר עוצר רבות על עליית כוחה של הימין הדתי הקיצוני בתוך צה"ל, במיוחד בגדוד "נצח יהודה", שהפך - לפי הכותב - למפלט לנערים מתנחלים קיצוניים המתנגדים לערבים. יחידה זו הייתה מעורבת בהפרות סדר רבות נגד הפלסטינים ומרד על פקודות צבאיות, מה שעורר דאגה ממסד הביטחון הישראלי עצמו.

הכותב מסכם כי בן גביר כבר לא סתם תופעה שולית, אלא הפך ל"מעצב מחדש את ישראל בדמותו", כשהוא נשען על האכזריות וההסתה הלאומית והדתית. הוא מוסיף כי מה שנחשב עד כה לקצה קצהו, הפך כיום לחלק מהשלטון בישראל, כשהוא טוען כי "מבעירים הממשלות לא נמצאים יותר בשערים, אלא הם מנהלים חלקים חשובים מהמדינה".

המקווה: טיימס