ניתוחים: מדינות המפרץ מפעילות לחצים על אמריקה להנמיך את איראן... בין צמצום טהרן להידרדרות לעימות כולל

סדה ניוז - מדינות המפרץ הערביות לא ביקשו מארצות הברית להיכנס למלחמה נגד איראן, אך רבות מהן מעודדות אותה כעת לא להפסיק בנקודה שתשאיר את טהרן מסוגלת לאיים על מצר הורמוז, שהוא עורק חיים עבור הנפט של המפרץ וכלכלותיו התלויות בו.

כך נמסר על פי סוכנות הידיעות "רויטרס" היום שלישי משלושה מקורות במפרץ. במקביל, אמרו המקורות וחמישה דיפלומטים מערביים וערבים, כי וושינגטון מפעילה לחצים על מדינות המפרץ להצטרף למלחמה האמריקאית-ישראלית.

לפי שלושה מהם, הנשיא האמריקאי, דונלד טראמפ, רוצה להציג תמיכה אזורית במבצע, כדי לחזק את הלגיטימיות הבינלאומית שלו, וכן לתמוך בו בתוך הארץ.

ראש מרכז המחקר של המפרץ הממוקם בערב הסעודית, עבד אל-עזיז סקר, שחשוף למחשבות השלטונות על פי הדו"ח, אמר כי "ישנו תחושה רחבה במפרץ כי איראן חוצה את כל הקווים האדומים עם כל מדינה במפרץ".

הוא הוסיף כי "בהתחלה הגנו עליהם והתנגדנו למלחמה. אבל ברגע שהם התחילו לפגוע בנו, הם הפכו לאויב. אין דרך אחרת למדר אותם".

טהרן הוכיחה بالفعل עד כמה היא יכולה לפגוע ביעדים, שכן היא תקפה שדות תעופה, נמלים, מתקני נפט, ומרכזים מסחריים בשש מדינות המפרץ, בטילים ובמטוסים בלתי מאוישים, תוך שהיא מפריעה לניהול התנועה במצר הורמוז, עורק שמעביר כשליש מהנפט העולמי, ותומך בכלכלות המפרץ.

ההתקפות חיזקו את החששות של מדינות המפרץ שהשארת איראן עם כלי נשק תקפיים חזקים או יכולות לייצור כלי נשק גדולות, עשויה לעודד אותה לקחת כבת ערובה את עורק החיים האנרגטי של האזור, בכל פעם שהמתיחות עולה.

נכנסו מלחמות לשבוע השלישי שלהן, ומילוי ההתקפות האוויריות האמריקאיות והישראליות, והתקפות איראן על בסיסים אמריקאים ומטרות אזרחיות ברחבי המפרץ, אמר מקור במפרץ כי הדעה השלטת בין המנהיגים ברורה וחד משמעית, שעל טראמפ להחליש באופן כללי את היכולות הצבאיות האיראניות.

המקור אמר כי החלופה היא לחיות תחת איום מתמיד. הוא הוסיף שאם איראן לא תוחלש באופן חזק, היא תמשיך לסחוט את האזור.

אם וושינגטון תיסוג, "נשאר לבד מול איראן"

איראן, בעלת רוב שיעי, תמיד ראתה את שכנותיה הערביות הס sunnיות במפרץ, שהם בני ברית קרובים של ארצות הברית ומארחים בסיסים צבאיים אמריקאיים, בהסתייגות רבה, אם כי הקשרים עם קטאר ועומאן בדרך כלל פחות מתוחים.

עם השנים, איראן ובני בריתה באזור הוקעו על כך שביצעו התקפות על מתקני האנרגיה במפרץ, במיוחד ההתקפה שהתרחשה בשנת 2019 על שני מתקני נפט בבקיע וחוריס בערב הסעודית, שאיראן הכחישה את האחריות עליה, והביאה להפחתת התפוקה הסעודית בחצי, ועוררה הפרעות בשוקי האנרגיה.

למנהיגי המפרץ, אי ביצוע המשימה כעת, מהווה את הסיכון הגדול ביותר.

והשפעת ההתקפות האיראניות החודש עולה בהרבה על הנזקים הפיזיים, היא אינה מוגבלת רק להפרעת זרימת הנפט, אלא פוגעת בתדמית של היציבות והביטחון שהושגו בקושי, אשר תמכו בניסיונות מדינות המפרץ להרחיב את הסחר והתיירות ולהסתמך פחות על ייצוא דלקים פוסיליים.

סקר אמר כי "אם האמריקאים ייסוגו לפני שהמשימה תושלם, נשאר לבד מול איראן".

חששות המפרץ ממלחמה בהיקף רחב יותר

בתגובה לשאלות בנושא החששות הללו, הבית הלבן אמר כי ארצות הברית "מעלימה את היכולת (של איראן) לשגר את הנשק הזה או לייצר עוד ממנו", וטראמפ "במגעים הדוקים עם שותפינו במזרח התיכון".

ובין מדינות המפרץ, רק האמירויות הגיבו. הן אמרו כי "אינן שואפות להיגרר לכל סכסוכים או הסלמות", אך אישרו את זכותן "נכון לנקוט בכל האמצעים הדרושים כדי להגן על ריבונותן ואבטחתן הלאומית ושלמות שטחיהן, ולהבטיח את ביטחון ושלמות אזרחיהן ותושביהן".

מקורות באזור אמרו, כי כל פעולה צבאית חד-צדדית על ידי מדינה כלשהי במפרץ, עדיין לא עומדת על סדר היום, שכן התערבות קולקטיבית תימנע את החשש ממדינה בודדת מכך שהתגובה האיראנית תתמקד בה.

נוסף על כך, עדיין קשה להשיג הסכמה; שש המדינות החברות במועצה שיתוף הפעולה של המפרץ, بحرין, כווית, קטאר, ערב הסעודית, עומאן ואמירויות, קיימו שיחת זום אחת בלבד, ולא התקיימה שום פסגה ערבית כדי לדון בצעדים מתואמים.

מנהיגי המפרץ עדיין חוששים מאוד מהדלקת מלחמה בהיקף רחב יותר, שהיא בלתי ניתנת לשליטה.

בשבוע שעבר, אמר שר הביטחון האמריקאי, פיט היגסית, כי השותפים במפרץ "מגביר את מאמציהם" ומוכנים "לשגר התקפה" בעוד הם כבר עובדים עם וושינגטון על הגנות אוויריות קולקטיביות ומשולבות, אך הוא לא ציין מה עשוי להיות מעבר לכך.

אישר בכיר באמירויות, כי מדינתו בחרה בהבלגה, לאחר שאיראן אמרה כי הצבא האמריקאי השתמש באמירויות כדי לשגר התקפה על האי חורק, שממוקם בו נמל הייצוא הראשי של איראן.

עם זאת, סקר אמר כי ערב הסעודית, המתחרה העיקרית של איראן על השפעה אזורית, עשויה להידרש להגיב אם איראן תעבור את הקווים האדומים, במיוחד בהתקפות על מתקני נפט עיקריים, או תחנות התפלה, או אם יהיו הרוגים ופצועים.

הוא הוסיף כי "במקרה זה, לא תהיה לערב הסעודית ברירה אלא להתערב".

הוא ציין כי ריאד תנסה בכל זאת לבלום כל תגובה כדי להימנע מהסלמה נוספות.

הדילמה האסטרטגית והסיכון "לטווח ארוך"

פואז גרג'ס מאוניברסיטת לונדון לסטודנטים אומר, כי מדינות המפרץ הערביות נתקלות באופן מהותי בדילמה אסטרטגית, המורכבת ממאזן בין האיום הישיר של התקפות איראניות, לבין הסיכון הגדול הרבה יותר להיגרר למלחמה בראשות ארצות הברית וישראל.

הוא הוסיף כי הצטרפות למלחמה זו לא תוסיף הרבה לעליונות הצבאית של וושינגטון, בעוד שהיא תגדיל באופן חד את הסיכוי שהמדינות הללו תיחשפנה לתגובות איראניות.

התוצאה היא ריסון מחושב, המתבטאת במגן על הריבונות, והדגשת קווים אדומים מבלי להיכנס למלחמה שהמדינות המפרץ לא התחילו אותה, ולא שולטות בה.

בזמן הזה, כוחה של איראן מתגלה בבירור; היא למעשה קובעת אילו אניות מורשות לעבור במצר, דבר שאין כוסאת שום מדינה באזור.

פרופסור ללימודים במזרח התיכון באוניברסיטת פרינסטון, ברנארד הייקל אומר: "עכשיו, כאשר איראן הוכיחה את יכולתה לסגור את מצר הורמוז, המפרץ מתמודד עם סיכון שונה לגמרי".

הוא הוסיף כי "אם הסיכון הזה לא יטופל, הוא יהיה ארוך טווח".

טראמפ קרא ביום ראשון, עם מעט הצלחה בהתחלה, להקים ברית בינלאומית לסייע בהשבת המעבר הימי.

הייקל ציין כי בעוד שהכלכלה העולמית תלויה בנפט ובגז של המפרץ, רובו מתרכז מזרחה לסין, ליפן ולכלכלות אסייתיות אחרות, מה שאומר שעל המדינות הללו לקחת גם על עצמן חלק מהאחריות.

הוא אמר "סין סייעה בהבטחת המעברים הימיים מול חופי סומליה, והיא עלולה להיות מוכנה להתערב גם כאן".