מה אחרי המשא ומתן הגרעיני בג'נבה בין איראן וארצות הברית?

סדה ניוז - בהתפתחות דרמטית, ההצהרות החיוביות לאחר הסבב האחרון של המשא ומתן הגרעיני בג'נבה הפכו לאיומים אמריקאיים על תקיפה צבאית נגד איראן אם לא תושג הסכמה תוך 15 יום, ברמז לכך שהמתיחות המתמשכת בין הצדדים הגיעה לשלב קריטי.

ברקע גיוס צבאי גובר באזור, המבט מופנה לבירה השוויצרית, שם ייערך הסבב השלישי של המשא ומתן המתוכנן ליום חמישי הקרוב כדי לדון בנוסח הצעה איראנית לעיצוב הסכם פוטנציאלי שנראה לטהראן "בהישג יד".

הדלפות בתקשורת מצביעות על כך שהמסמך האיראני יביא את ההנחות המקסימליות שלהן ניתן להציע על שולחן הדיונים כדי להציל את המסלול הדיפלומטי; ומומחים טוענים שאם ההצעה לא תזכה לרצון וושינגטון ולא תוכל הנשיא האמריקני דונלד טראמפ למכור אותה בתוך כך כהצלחה גדולה, ייכנס התיק הגרעיני השבוע לפנייה קריטית: או הסכם ברגעים האחרונים, או כניסה למנהרה אפלה של הסלמה.

מנוע הסכסוך

מצידו, המומחה ביחסים בינלאומיים, יסר שאמני, צופה שהמשא ומתן הנוכחי יגיע למבוי סתום ויתפתח סכסוך מוגבל בין הצדדים בשלב הקרוב, משום שבהקשר הגלובלי הנוכחי, האינטרסים הם שקובעים את המדיניות והאסטרטגיות של המעצמות הגלובליות, אך התועלות שחפצה הנשיא האמריקני בממשותן מתנגשות עם האידיאולוגיה האיראנית, דבר שמקשה על טהראן להציע ויתורים מהותיים.

באשר לסיבות לעיכוב המשא ומתן, מסביר שאמני - בשיחה עם אל-ג'זירה נט - שהשיחות במוסקאט ובג'נבה הניבו התקדמות מוגבלת שאין לסמוך עליה, שכן הקיפאון לא נובע רק מאי אמון, אלא מההבדל באלמנטים של כוח מוצק; איראן רואה שאת העשרה והיכולות הטיליות יש לראות כבעיות אתגר להבטחת קיומה בסביבה אזורית מפורקת, בעוד שוושינגטון רואה באלמנטים אלו סימן לשינוי הדרגתי באיזון הכוחות.

לפי דבריו, הסיבה העיקרית לסכסוך האיראני-אמריקני אינה דו צדדית, "אלא יש לחפש את המנוע העיקרי בהמשכיותו והגברתו בתל אביב". הוא סבור כי ישראל לא תאפשר רגיעה מתמשכת בין טהראן וושינגטון, והיא פועלת במלוא כוחה כדי להכשיל כל קרבה פוטנציאלית, והוסיף כי גם אם המשא ומתן הנוכחי יניב הסכם, "התוצאה לא תהיה мספקת לארצות הברית ולישראל ונחזור שוב למתיחות".

ומה שמחמיר את המצב, על פי שאמני, הוא שהאיראנים הגיעו להכרה כי ארצות הברית איננה שחקן אמין, לאחר שהקרעה באמנה הגרעינית בשנת 2018, והעניקה אור ירוק לישראל לתקוף אותם ביוני האחרון והשתתפה גם במלחמה נגדם.

קרב ההגמוניה

החוקר שאמני מאמין שהמواجهة הנוכחית בין טהראן לוושינגטון היא חוליה בשרשרת ארוכה יותר של תחרות גלובאלית בין המעצמות הגדולות, כאשר איראן משחקת תפקיד של "קלף מנצח" שהמעצמות המזרחיות והמערביות רוצות לספח אותה לארגן במאבק על ההגמוניה הבינלאומית.

הוא דיבר על ממד גיאופוליטי רחב יותר של הסכסוך, והבהיר ש רוסיה ו סין מנסות להקים שלישייה מזרחית עם טהראן, בעוד שבמערב ארצות הברית ואירופה רוצות לשלב את איראן במערכת הגלובלית שאותה הן שואפות אליה, והוסיף כי מי שיכול להחזיק אותה לצידו יכול להחליש את הצד השני.

כך, טהראן – לפי דבריו – הופכת ל"זירה לתחרות" יותר מאשר לשחקן עצמאי, כאשר כל החלטה או מהלך במערכות הגרעיניות והטיליות או בהשפעה האזורית האיראנית הם חלק מעיצוב אמריקני גדול יותר, המטרתו להפעיל עליה לחץ לפני המיקוד העיקרי בסין.

החוקר ציין שככל שאיראן מתקרבת לכוחות המערביים או המזרחיים היא חווה התקפות, ולכן ניסתה להסתמך על כוחותיה העצמאים ולהקים את ציר ההתנגדות, והוסיף כי בנסיבות הנוכחיות, ובגלל שטהראן זכתה להכותות הגדולות ביותר מצד המערב, היא רואה בכוחות המזרחיים תמיכה אמיתית.

הוא מתאר תמונה עגומה של העתיד הקרוב, ובטוח שהאזור נכנס לשלב שבו הגיוס הצבאי נעשה אינטנסיבי יותר, והמשא ומתן הגיע לנקודת חיכוך כוחות, והשחקנים העיקריים עוקבים אחרי ההתפתחויות שלה ומגדירים מחדש את הספירות ואת הקווים האדומים, ובטוח שכדי להקים מנגנון לניהול הסכסוך הזה, האזור יישאר במצב של תלות גבוהה בסיכון.

סבב מכריע

מנגד, החוקר ביחסי איראן וארצות הברית, אמיר עלי אבו אלפתח, סבור שהמשא ומתן בג'נבה-2 יהיה מכריע, שכן תוצאותיו יהיו קשורות בצורה הדוקה לתוכן חבילת ההצעות שהאיראנים יגישו, והדגיש כי כישלונה של ההצעה האיראנית במענה על דרישות הצד האמריקני "יכול להוביל להקרבה במתיחות, אך לא בהכרח להתחלת המלחמה".

בשיחה עם אל-ג'זירה נט, ציין אבו אלפתח את אופייה של המפגש הנוכחי שמאגד בין מסלולי דיפלומטיה פעילה לבין התאגדויות צבאיות אינטנסיביות, והדגיש כי החדשות החיוביות המעטות מהתקדמות המשא ומתן נשמעות מכאן ומשם, אך קצב ההסלמה הצבאית מדאיג באותה מידה, מה שמעיד על הבדלים במצב הנוכחי.

והגלה על מציאות מורכבת שבה חי הקהל האיראני תחת איומים גוברים, מצד אחד החיים נמשכים בצורה רגילה, ומצד שני, הדאגה מהמלחמה הפכה לנושא קבוע בשיחות היומיום של האנשים ברקע הפיצולים הן סביב תוצאות המלחמה הפוטנציאלית והן סביב הצד המנצח, כאשר לא כלולות קריאות המנהיגים לשוב לחיים רגילים אצל כולם בצורה אחידה, דבר שמקנה לרחוב האיראני "תמונה פיסולית של רגשות סותרים בין פחד, תקווה וכעס".

והדגיש כי טהראן השקיעה את עצמה בכל התסריטים, והדגיש כי רחוק מתוצאות הסבב הקרוב של המשא ומתן, אצבעות המוסדות הצבאיים יישארו על ההדק וכשהן ימשיכו במאמצים להמשיך את המסלול הפוליטי, והוסיף כי השילוב הזה בין השדה לדיפלומטיה משקף אסטרטגיה איראנית שמטרתה להפיק את הרווחים המקסימליים האפשריים תוך צמצום הסיכונים.

בעוד שוושינגטון מאיימת על תקיפה נגד טהראן אם לא תגיע להסכם, איראן פועלת בשני קווים מקבילים: יוזמת פיתוח תכנית דיפלומטית למניעת מלחמה, וחיזוק יכולותיה ההרתעתיות מול המלחמה. הימים הקרובים הם שיקבעו איזה מהתסריטים יגבר; האם הדיפלומטיה תצליח לפרק את המתח, או שהאזור ייקלע למפגש רחב היקף?

מקור: אל-ג'זירה