ניתוחי חדשות ישראליים: הבקשה לעיכוב ההליכים של נתניהו אינה משפטית אלא פוליטית

סדנואס - הנשיא הישראלי יצחק הרצוג אינו יכול להעניק חנינה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, אחרי שזה האחרון הגיש בקשה רשמית בנושא, אתמול ראשון. על פי המומחים בעיתונים הישראלים שפורסמו היום, שני, בקשה זו אינה צעד משפטי, אלא צעד פוליטי גרידא.

ועוד ציין המומחה המשפטי, פרופסור מורדכי קרמניצר, בעיתון "הארץ", כי "על פי החוק, קיימת סמכות לנשיא המדינה להעניק חנינות לעבריינים ולהקל בעונשם דרך הפחתה או החלפה. אלא שראש הממשלה מתעקש על טענתו שהוא חף מפשע, כלומר שהוא לא עבר עבירה. הנשיא לא עמד לחון את מי שלא הורשע מעולם. וחנינה בהיעדר אשם ועבירה היא סתירה".

הוא הוסיף כי "אין מקום לבחון את הבקשה, ויש לדחותה, משום שמדובר בבקשה מצד מי שעבר עבירה, וכן משום שהסמכות לחנינה אינה מטרה שניתן להשתמש בה כתחליף או מחסום כנגד הליכים משפטיים השוהים בשיאם".

בהקשר לבקשה של הנשיא האמריקאי, דונלד טראמפ, מהרצוג להעניק חנינה לנתניהו, הרי שזה האחרון הוא שתיאם את זה, "והדבר ברור בדברי טראמפ ובצדו של נתניהו", אך קרמניצר ציין כי "ראש הממשלה, שהוא ראש הרשות המבצעת בישראל, קושר קשר זדוני נגד ריבוניות ישראל ונגד עצמאות מערכת האכיפה שלה, כאשר הוא מזמין התערבות של מדינה זרה בהליכים משפטיים פנימיים. ובכך הוא מזהם את שניהם בדרך שאין לתקן אותה. האם יכול הנשיא הרצוג להתעלם לחלוטין מדרישות הנשיא האמריקאי כאילו לא היו, כפי שהוא מחויב לעשות?".

בהמשך ציין קרמניצר כי "קשה לדמיין קשר מסוכן יותר על שלטון החוק מעובדה שישנה סמכות אחרת שיכולה לבטל במשיכת עט ההליך המשפטי בשיאו, במיוחד מאחר שמדובר בסמכות פוליטית ולא במקצועית, ושיקוליה אינם שיקולים משפטיים בלבד. היה על הרצוג, והוא היה אמור לעשות זאת, להבהיר מראש את גבולות סמכותו".

המומחה המשפטי ציין את המקרה של הענקת חנינה למקבלי החלטות בשב"כ במקרה "אוטובוס מספר 300", אשר הואשמו בהריגת פלסטינים לאחר שנעצרו בעקבות ניסיון חטיפת אוטובוס בדרך בין חיפה לתל אביב, והנשיא הישראלי הקודם, חיים הרצוג, אביו של הנשיא הנוכחי, העניק חנינה לראש ולחברי השב"כ שביצעו את הפשע.

אך קרמניצר טוען כי אין הקשר בין חנינה זו לבין החנינה שנתניהו מבקש, משום שגורמי השב"כ "לא טוענים לחפות, והחנינה הוענקה לפני ההליכים המשפטיים נגדם, והונפקה, בפועל, על סמך סחיטה, ובאמצעות איום על גילוי פשעים דומים. וההחלטה שהוציאו מרבית שופטי הוועדה המשפטית, אשר קבעו לא להתערב בהחלטת הנשיא, ספגה ביקורת רבה".

קרמניצר ציין כי "נתניהו לא חזר בו מבקשת החנינה על ההאשמות החמורות שהוא הילך נגד מערכת האכיפה בטענות לאי-סדרים שמהם נועד להדפו מן השלטון. וחזר על כך בהודעתו לבקשת החנינה. והפיוס (בחברה הישראלית המפולגת) שהוא פועל למענה, בנוי על טיוב ההאשמות באופן מלא. נתניהו טען שהוא חף לגמרי והמערכת פעלה נגדו בדרך פלילית. וברור שאחר קבלת החנינה, יחבריו יפעלו להיפטר מאחראי האכיפה אשר ביצעו את חובתם".

הוא הוסיף כי "ההנחות העובדתיות שעליהן סמכה המשפט, בהחלטתה לאפשר לנתניהו להמשיך לכהן כראש ממשלה למרות ההאשמות נגדו, מראות פעם אחר פעם כי אין להן בסיס. ונשאר לקוות שהרצוג אינו מחויב לנתניהו ולא ישתף פעולה עם צעד לא ניתן למחילה, שהוא פגיעה בשלטון החוק".

החנינה כצעד פוליטי

על פי המומחה הפוליטי בעיתון "ידיעות אחרונות", נחום ברנע, הבקשה לחנינה שהגיש נתניהו להרצוג "אינה צעד משפטי אלא צעד פוליטי גרידא, ומוטלת בספק מבחינה משפטית. בקשת החנינה היא הצעד הראשון במו"מ, שבו אמור הנשיא הרצוג למלא תפקיד מרכזי. המטרה היא להגיע להסכם שיביא לסיום המשפט, בהסכם עם התביעה או בחנינה, או בשילוב בין השניים".

ברנע ציין כי "הרצוג חיפש בכל חייו הפוליטיים את הדרך האמצעית, הדרך הזהובה ואת הגשר, גם כשלא היה אמצע ולא דרך ולא גשר. ואני מאמין שרוב הישראלים יתנחמו כאשר יראו שהסיוט הזה נגמר, חלקם כי הם משוכנעים שנכתב תיק נגד נתניהו, וחלקם האחר רואים מדי שבוע את בית המשפט במצבו הקשה, מסורס ומביש".

והוא הוסיף כי "השאלה היא מה יציע נתניהו בתמורה. כפי שמחייבת הודעתו ומכתב עורך דינו (להרצוג), הוא אינו מוכן להציע דבר בשלב זה. ואולי, אם מדינת ישראל תתנהג כיאות, יסכים לסלוח לה אחרי שגרר אותו לבית המשפט וימנוע ממנו להציל את המדינה ואת העולם. נתניהו איננו מבקש חנינה, הוא מעניק אותה. ובאמת, מילת חנינה אינה קיימת בהודעתו".

ברנע תיאר את השאלה "איך ינהל הרצוג את נקודת המוצא הזו?" וציין כי ישנן שלוש אפשרויות בפניו ובפני מחלקת החנינות במשרד המשפטים. "הראשונה היא להבהיר כי החנינה אינה נחשבת, וכי לא עומדות ברשותו התנאים החוקיים; השנייה היא לתת לנתניהו כל מה שהוא מבקש ולברך את השם שלא תדחה החנינה בבית המשפט העליון; והאפשרות השלישית היא להתעקש על התפטרות נתניהו בתמורה לחנינה ולהתעקש על הודאת הנאשם בהאשמותיו, כי הרצוג אינו פועל כאן כמנהיג, או כגישור, או כעורך דין, אלא הוא בעל ההחלטה, וההחלטה שלו תלווה אותו עד יומו האחרון".

ואוסיף כי "אם רוצה נתניהו באמת לאחד את השסעים בחברה הישראלית, השירות שהוא יכול להעניק לחברה הוא להתפטר. ואך אם לא בגלל המשפט אז בגלל כישלון השבעה באוקטובר, ובגלל המשך המלחמה, ובגלל טירוף ההפיכה על מערכת המשפט, ובגלל הכנסה לקהנה לקודש הקודשים של המדינה. וסיום המשפט בהתפטרות יכול לתקן משהו; וסיום המשפט בעוד נתניהו ועמיתיו יישארו במקומם יעמיק את השבר ואת הייאוש".

ברנע טוען כי "נתניהו לא מתכוון להתפטר. להיפך. הוא מדגיש בבקשתו שהצורך להקדיש את כל זמנו לקדנציה שלו בממשלה. חנינה למען התפקיד. זהו סיכום בקשתו. וזה לא מתאים למדינת חוק".

והוא ציין כי "החזית הפוליטית, בתחילת שנה של בחירות, היא בסיס העניין. ואם העניק הרצוג חנינה מלאה, אז נתניהו יתפנה מהמשפט, ויוכיח לתומכיו שהוא יכול לעשות הכל, ובגלי ניצחון ימהר לקראת הבחירות. ויעבור ריח החנינה מעל לקווים מפלגתיים, זהו הדבר הקרדינלי בקמפיין בחירות. ואם יתפוצצו המו"מ, ההאשמה תופנה תמיד כלפי נאשמים: התביעה, התקשורת, המחאות, והרצוג. ונתניהו מיהר לבחירות במתכונת של הקורבן".

והייתה תיאוריה נוספת ואולי הרצוג מאמין בה, על פי ברנע, שולחת בעומר לדניאל שויר שאפשר להגיע ל"עסקה כוללת, שתכלול את החנינה, והמניעת ההשפלה, המשך הקדנציה של נתניהו, אך עצירת ההפיכה על מערכת המשפט והפסקת פירוק מעמד הייעוץ המשפטי לממשלה ואי הפלת בחירה מיארה. ולוין ורוטמן יירגעו או ייעלמו, והחרדים יתנדבו לצבא או ימצאו את עצמם מחוץ לשלטון. ונתניהו, לפי תיאוריה זו, הצטרף להפיכה על המערכת המשפטית נקמני על המשפט שלו. ובלי עננת משפטית מעליו יחזור לאחור".

אך ברנע דחה את התיאוריה הזו. "אולי נתניהו יכול להסתגל, אבל המפלצת שהוציא מהבקבוק לא תיעלם. המצב שיצר חזק ממנו. והקהניסטים ששלטו בממשלה ובקואליציה ונספגו במועצה המרכזית של הליכוד לא יוותרו".

הוא המשיך מוצרה שא."המודל של מהנתניהו הוא טראמפ, אדונו, שהעניק חנינה לסוחרי סמים, אנסים, רוצחים ופושעים במתקפה על הקונגרס, ונתניהו רואה איך הוא מבזה את קודמו (ביידן) בגלוי ומתבדח על החוק ומקבל חנינה ציבורית. ונתניהו שואף ללכת בדרך של טראמפ".