הכיבוש משתלט על 1042 דונם מאדמות טובאס והבקעה

סאדא ניוז - הוועדה להתנגדות לגדר ולהתנחלות חשפה כי שלטונות הכיבוש הישראלי השתלטו בסך הכל על 1042 דונם מאדמות האזרחים בבקעה הצפונית על ידי הנפקת 9 צווים "שימוש" למטרות צבאיות אשר כוונו ליישובים: תמון, טיאסר, וטלוזה, בנוסף לעיר טובאס, במטרה לכרות דרך רוחבית המתחילה בעין שבלי בדרום ומגיעה לעקבה בצפון.

והצטרף לכך ראש הוועדה, מוייד שאלאן, כי צווים אלה מצביעים על שינוי איכותי בשימוש של הכיבוש בצווים לשימוש למטרות צבאיות באזור טובאס והבקעה הצפונית, והסביר כי למרות שהוצגו 9 צווים העשויים להיראות נפרדים מבחינת מספור ומיקום, אך חיבור גבולותיהם והטלתם על המפה מצביעים על כך שהם כולם מהווים פרויקט אחד לכריתת דרך רחבה שמתרחבת מצפון טובאס לעבר טיאסר והבקעה, ואורכה המתמשך מגיע ל-22 קילומטרים, והוא אורך הכביש שחוצה שטחים חקלאיים ואוכלוסיים רחבים וסוגר על ח'רבת ירזא מזרחית לטובאס מכל הכיוונים, ומטרתו היא למנוע מהאזרחים גישה למרעה בשדות המזרחיים, בפרט מזרחית לכביש, אשר מגיעות לעשרות אלפי דונמים.

ושלאן הדגיש כי "המאפיין המוצהר של הצווים הוא כריתת דרך ביטחונית, והוא מונח שהשימוש בו רווח לכריתת דרכים עוקפות המיועדות לצבא הכיבוש שמאפשרות שליטה מהירה על אזורי העמקים והמרכזים, ומקשרות בין בסיסי הכיבוש והנקודות המפוזרות בבקעה, ומבטיחות את תנועת המתנחלים באזור בהמשך, בנוסף לכך שהמשך הדרך כפי שמופיע במפה מצביע על כך שמדובר בדרך שאינה טקטית קצרה אלא במעבר אסטרטגי שמטרתו ליצור ציר תנועה חדש המקשר בין הבקעה הצפונית לעמק הכבוש, ולשמור על שליטה על האדמות החקלאיות המפרידות בין טובאס לתמון וטיאסר, במטרה לקטוע כל אפשרות לקיום קשר גיאוגרפי פלסטיני שאינו נמצא תחת שליטה ישירה".

והסביר כי למרות שהצווים לשימוש נושאים אופי צבאי זמני, אך הניסיון מצביע על כך ש-90% מה"דרכים הצבאיות" הפכו בהמשך לדרכים שמשרתות את ההתנחלויות, או לצירי הפרדה בין ההתכנסויות הפלסטיניות, והוסיף כי השטחים המופקעים "קרוב ל-1042 דונם" אינם רק פס צר, אלא הם חגורה רחבה המאפשרת לעצב מחדש את המראה הגיאוגרפי באזור, ובפרט ליצור אזור חיץ בין טובאס לבין ההתכנסויות הבדואיות והחקלאיות הסובבות כדי להקל על התפשטות ההתנחלויות הקיימות בבקעה وלקשרן עם רשת דרכים ברמה גבוהה יותר, ומה שזה מייצג לגבי פגיעה בהיקף החקלאי הפלסטיני מהווה את עמוד השדרה של כלכלת טובאס.

והצביע על כך שהדרך ממוקמת באזור שבו חלה במשך שנתיים האצה רבה בפעילות המתנחלים והתקפותיהם, דבר שמחזק את ההנחה שהפרויקט משרת את זווית הכיבוש בהעמקת הסיפוח הממשי של הבקעה, וחיזוק הריבונות הישראלית באמצעות תשתית מקשרת.

ובעניין ההשלכות הפוליטיות והמשפטיות, ציין שאלאן שפרסום צבא הכיבוש של 9 צווים במקום צו אחד הוא ניסיון ברור להסוות את הגודל האמיתי של הפרויקט ולהימנע מההמולה הפוליטית והעיתונאית, והסביר שכל צו נפרד עשוי להיראות מוגבל, אך כשמחברים אותם מתבהרת תמונת פרויקט גדול שיהיה קשה להעביר בצו אחד מבלי לעורר תגובות.

והוסיף: "וכאן יש לומר כי ההסתמכות על צו שימוש צבאי במקום צו חיאלט אזרחי משקפת חקיפה על ההתחייבויות המשפטיות הבינלאומיות, וניסיון להציג את הדרך כצורך ביטחוני ולא כמבנה קבוע, וזוהי שיטה שהפכה להיות לנוהג על ידי מדינת הכיבוש כפי שעשתה בנוגע לכביש שהחלה לכרות מזרחית לעיר ג'ינסאופוט מזרחית למחוז קלקיליה לפני שנתיים, והצו המיוחד לכריתת הדרך בעיר סלפית לפני שנה", והסביר כי הנהגות אלה מהוות הפרה ברורה של סעיף 53 של אמנת ג'נבה הרביעית.

והוסיף שאלאן כי "הנתונים מצביעים על כך שאנו בפני פרויקט תשתיות קולוניאליות ארוך טווח המסתתר מאחורי חזות צבאית במסגרת העיצוב המחודש של המפה הגיאוגרפית-פוליטית של טובאס והבקעה, וליצור ציר תנועה ארוך המפריד את ההתכנסויות הפלסטיניות וסוגר עליהן, ולאפשר גם לתלמידים חיזוק נוכחותם על חשבון האדמות החקלאיות, ומה שזה מייצג לגבי החלשת יכולת הפלסטינים להתרחב או לשמור על אדמותיהם המאויימות, וכפיית מציאויות חדשות שמפריעות לכל הסדרים עתידיים הנוגעים לפתרון שתי המדינות."