מכון אראג: יותר מ-26 אלף יחידות התיישבות חדשות

סאדא ניוז - מכון המחקר היישומי - ירושלים (אראג) חשף כי רשויות הכיבוש הישראלי מציעות תוכניות בנייה עבור יותר מ-26 אלף יחידות חדשות במושבות הישראליות הממוקמות באופן לא חוקי על שטחי יהודה ושומרון הכבושה, על שטח של יותר מ-30 אלף דונם של אדמות פלסטיניות.

המכון הוסיף בדו"ח שלו, היום חמישי, כי מספר התוכניות שהוצגו מאז תחילת שנת 2025 ועד סוף חודש אוקטובר, עמד על 194 תוכניות התיישבות, כאשר רובם התרכזו במחוז ירושלים הכבושה, מה שמהווה מהלך התרחבות ההתיישבות הרחב ביותר בהשוואה לשנים האחרונות.

הניתוח שהוכן על ידי המכון מראה כי התוכניות שהתפרסמו מתמקדות במיוחד בהרחבת המושבות הישראליות סביב העיר ירושלים המזרחית הכבושה, כאשר בולטות המושבות "מעלה אדומים" המוקמת על אדמות תושבים شرق המ העיר, ו"גבעת זאב" בצפון-מערב העיר, כמושבות מרכזיות המיועדות לתוכניות ההתפשטות היישוביות, בניסיון מובהק של רשויות הכיבוש להטיל واقع דמוגרפי חדש באמצעות התפשטות הבנייה וכיבוש שטחים רחבים של אדמות פלסטיניות.

הוא ציין כי לפי התוכניות, פורסמו 22 תוכניות בנייה להתיישבות במושבת "גבעת זאב", בנוסף ל-16 תוכניות בנייה במושבת "מעלה אדומים", מתוכן שני תוכניות המיועדות לאזור "E1".

ואילו במחוז בית לחם, המושבות שזכו ליעד הגבוה ביותר היו: ביתר עילית עם 17 תוכניות, אפרת עם 14 תוכניות, ומעלה עמוס עם 5 תוכניות.

ובמחוז נצרת, מרבית התוכניות המתרחבות הופנו למושבות עילי ואלון מורה, עם 7 ו-3 תוכניות בהתאמה.

ובמחוז رامallah, התוכניות המתרחבות כללו את המושבות מודיעין עלית ובית אריה-עופר, ורמון, בעוד שבמחוז סלוואר, החלק הגדול ביותר מהתוכניות היה למושבת אריאל, بالإضافة למושבות עצית אפרים ובידוול וברקן תעשייתית.

המכון הוסיף כי ההתיישבות הישראלית בשטחים הפלסטיניים היא הפרה ברורה של החוק הבינלאומי ואינה חוקית לפי החוק הבין-לאומי, שכן סעיף (49) של אמנת ג'נבה הרביעית מ-1949 קובע כי "לא תוכל מדינת הכיבוש לגרש או להעביר חלק מאזרחי האוכלוסייה שלה לשטחים שהיא כובשת".

ולפיכך, כל פעילות טיול התיישבותי, כולל העברת מתיישבים או בניית יחידות התיישבות או כיבוש אדמות לצורכי התרחבות, מהווה הפרה מובהקת של אמנה זו.

כמו כן, החלטת מועצת הביטחון מספר (2334) מ-2016 אישרה כי המושבות הישראליות ביהודה ושומרון כולל ירושלים המזרחית "אין להן שום תוקף חוקי, ומהוות הפרה בוטה של החוק הבינלאומי, ומניעת עיקרית להקמת פתרון שתי המדינות והבאת שלום צודק וקבוע".

המכון הדגיש כי בזמן שרשויות הכיבוש מבצעות את פרויקטי ההתיישבות באמצעות כיבוש אדמות פלסטיניות פרטיות וציבוריות, תוך שימוש בטענות שונות, הן ממשיכות במדיניות ההרהור ובניית בתים פלסטיניים.

הוא ציין כי ההמשך של הבנייה ההתיישבותית בשטחים הפלסטינים הכבושים פוגע בהזדמנויות להקמת מדינה פלסטינית מחוברת גאוגרפית וברת קיימא, ועושה את ביצוע כל הסכם שלום בנוי על עיקרון פתרון שתי המדינות לבלתי אפשרי.

בהדגיש כי הבנייה ההתיישבותית תורמת לקריעת התחומים של הכפרים והערים הפלסטיניות, שכן היא אינה מוגבלת רק לבנייה עירונית, אלא כוללת גם את התשתיות כמו כבישים, רשתות מים, חשמל, תקשורת ועוד, נוסף לאזורי התעשייה הישראליים הפוגעים לרעה בסביבה הפלסטינית, כאשר נפילת הפסולת الناتצאת מאזורי תעשייה אלו התהליכה לאדמות שטחי יהודה ושומרון הכבושות.