הארץ: ישראל וחיזבאללה על סף מלחמה חדשה

סדא ניוז: העיתון "הארץ" הישראלי דיווח כי הסכם הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה, שייכנס לתוקף לאחר 3 שבועות מציון שנה, עשוי להתמוטט בתוך ימים. למעשה, כמה משקיפים טוענים שההסכם הפך בפועל ל"כתובים על נייר".

ההסכם הגיע בתיווך אמריקני וצרפתי, לאחר 14 חודשים קשים של מלחמה בין ישראל לחיזבאללה.

לאחר השביעי באוקטובר, במהלך 11 החודשים הראשונים הצליח החיזבאללה להחליש את ישראל, דבר שגרם לה להקצות משאבים וכוחות עצומים בחזית הצפונית, מה שהאריך את מלחמת עזה ומנע הישג מהיר נגד "חמאס".

אבל החל מספטמבר 2024, לאחר שישראל ביצעה את "מבצע פיוגל" ולאחר חיסול מנהיגים בכירים בארגון, מצא החיזבאללה את עצמו במצב הגנתי חלש.

עם זאת, למרות המכות הקשות, הצליח הארגון להמשיך את הלחימה במשך חודשיים נוספים והפתיע את ישראל בשימושו בדרונר התקפה.

באחת מהפעולות, הגיע דרון ששוגר מלבנון לבסיס צבאי המרוחק כ-80 קילומטרים מהגבול, ולאחר מכן פגע דרון נוסף בבית משפחת נתניהו בצפון מרכז ישראל.

עם זאת, הצלחות טקטיות אלה לא הכחישו את החלישות האסטרטגית של הארגון; בסוף נובמבר הוא נקט במהלך שאמר שנים רבות שלעולם לא יעשה: החתימה על הסכם הפסקת אש נפרד עם ישראל למרות שמלחמת עזה עדיין לא הסתיימה.

המהלך נחשב למסירת הכנעה מצד החיזבאללה, ומנהיגים פוליטיים בישראל חגגו באומרם שהארגון נאלץ ל"היכנע כדי לשרוד".

אך בתוך שני המוסדות הצבאיים והמודיעינים בישראל התפתח הערכה יותר מורכבת, מלווה באזהרה: הארגון לא יסתפק בשרידות, אלא ישאף לשחזר את יכולותיו ולבנות מחדש את המבנה הצבאי שלו.

במהלך השנה האחרונה, שני הצדדים נשארו במשחק ה"חתול ועכבר": החיזבאללה מחדש את מסלולי ההברחה, מגייס לוחמים ומומחים חדשים, ולומד מהטעויות שאאפשרו לישראל לחדור לרשת התקשורת שלו; בזמן שישראל מנסה למנוע זאת באמצעות הפצצות מתמשכות על מטרות בדרום במטרה להרתיע את מאמצי שיקום יכולות החיזבאללה.

אך התקפות אלה לבדן לא היו מספיקות, ולא הייתה אמורה להיות האמצעי העיקרי להטלת מחויבות להסכם. לפי ההבנות, היה על הממשלה הלבנונית והצבא, בתמיכת וושינגטון וממשלות ערביות, לשאת באחריות לפירוק הנשק של החיזבאללה ולהרחיק אותו מצפון נהר הליטאני.

אולם לאחר כמעט שנה מהחתימה על ההסכם, הרעיון שהמדינה הלבנונית תטפל ב"בעיית חיזבאללה" נראה כמעט כמו דמיון; שכן אין עדויות לרצון לברטום על כך, אפילו אם הייתה לה רצון, לא ברור מה יכולתה לבצע זאת.

ולכן, התוצאה היא עלייה בסיכויים שההתקפות הישראליות בשבועות הקרובים יתפתחו למלחמה כוללת חדשה, ושחיזבאללה - למרות חלישותו הנוכחית - יעדיף את אפשרות המלחמה על פני האפשרות של פירוק הנשק.

עדיין יש לארגון אלפי טילים ודרונרים המסוגלים לפגוע בצפון ישראל ובמרכזה, דבר שמשמעותו שעתיד החזרת האש לערים הצפוניות של ישראל, לאחר חודשים ספורים בלבד מהחזרת האזרחים לבתיהם, הוא סיכון שלא ניתן להקל בו.

וממשל טראמפ ומספר ממשלות ערביות מעורבים במאמצים דיפלומטיים כדי למנוע את הסcenario הזה, אך unless there is a fundamental change in the balance of power between חיזבאללה and the הלבנונית state, it is difficult to imagine an exit from the escalation path. While the Gaza war seems to be coming to an end, the Lebanese war finds itself once again on the agenda.