טום פרידמן משבח את טראמפ ומזהיר מה שמצפה לאחר הסכם עזה

סדא ניוז - במאמרו בעיתון ניו יורק טיימס הציע הכותב והאנליסט האמריקאי המוביל התומך בישראל טום פרידמן ניתוח אופטימי ושמרני בו זמנית מאמצים שמוביל הנשיא דונלד טראמפ לעצור את המלחמה בעזה.

ופרידמן סבור שהצלחה בשלב הראשון של תוכנית טראמפ הכוללת הפסקת אש והחלפת שבויים ומי שנחטף ראויה לשבח עולמית, זאת בשל 3 סיבות עיקריות שעשויות להשפיע על עתיד המזרח התיכון וארצות הברית כאחד.

והסיבה הראשונה - לדעת הכותב - היא שכדי להגיע לנקודה זו דרש מאמץ דיפלומטי יוצא דופן באזור מורכב מאוד, שכן היה על טראמפ וצוותו לזכות באמון של כמה צדדים בו זמנית: ישראל, החמאס, קטר, טורקיה, ערב הסעודית, מצרים, האמירויות והרשות הפלסטינית.

רק התחלה

והסיבה השנייה - כפי שמבהיר פרידמן - היא שהמהלך הזה אינו אלא התחלה במסגרת תוכנית שלום רב-שלבית, שהוצאתה לפועל תהיה קשה בהרבה, כי מה שדורש ממשלת טראמפ הוא לפקח על פירוק הנשק של החמאס, להקים כוח ביטחוני רב-לאומי שימלא את החלל שישאיר הנסיגה של ישראל, לשקם את עזה המושמדת לגמרי, ולהקים ממשלה זמנית שתנהל את הרצועה, מציין הכותב.

ופרידמן סבור שזה מצריך מטראמפ התחייבות מתמשכת לאורך כל תקופת נשיאותו כדי שהמטלה תושלם בהצלחה, והזהיר את הנשיא האמריקאי לא להפריז כאשר הוא טוען "כי סיים את המלחמה בעזה והשיג שלום נצחי", כי זה עשוי להעיד על הערכה שגויה של גודל האתגרים הקרובים.

אך הכותב חוזר ומדגיש שהצלחה של המיזם עד סופו יכולה לפתוח מחדש את הדלת לפתרון שתי המדינות, במסגרת נוסחה חדשה שאוספת את החסות הפלסטינית, הערבית והבינלאומית לעתידה של עזה, ואולי תימשך בהמשך גם לגדה המערבית.

פרידמן רגיל להטיל ביקורת חריפה על הנשיא האמריקאי במאמריו הקודמים, אך הפעם הוא שיבח את סגנון המו"מ שלו, והעלה אותו כ"ייחודי במינו".

לעומת זאת, הסיבה השלישית שמניעה את פרידמן לקוות כי יקיר את ההוקרה לטראמפ בהנדסת תוכנית השלום הזו אינה קשורה - כפי שהוא אומר - למזרח התיכון, אלא נובעת מהתקווה - "שיכולה להיות קלושה" - שזה ייתכן שיניע אותו לעשות שלום גם בארצות הברית.

ופרידמן מאמין שתכנית טראמפ מייצגת מודל חדש לפתרון הסכסוך, ומבוססת על כך שהישראלים והפלסטינים איבדו את היכולת להגיע לשלום בעצמם לאחר קריסת האמון ביניהם, וכי השגת יציבות תדרוש ערבויות קבועות מארצות הברית ומדינות ערב.

ופרידמן מנתח את סגנון המו"מ הבלתי קונבנציונלי של טראמפ, המבוסס על פרגמטיזם טהור וחוסר אכפתיות לערכים מוסריים, שכן על פי דבריו הוא אינו מתעניין בקטגוריות של משטרים או בהעמדתם לדין על רישומיהם בתחום זכויות האדם, אלא מתמקד רק בתוצאות.

ומההיבט של התוצאות, סבור פרידמן ש /*<<< '+'(חמאס) וראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו, הנדרש לבית המשפט הפלילי הבינלאומי בעינויים לעבר פשעים מלחמתיים ופשעים נגד האנושות, יציעו את ההסכם כהישג עבורם, למרות ששניהם לא השיגו את מה שרצו.

נתניהו הפסיד

ולדעת הכותב האמריקאי, נתניהו הפסיד את ההימור שלו לאחר שהתבסס לחלוטין על טראמפ ואיבד את כל בעלי בריתו האחרים.

וכאשר טראמפ - תחת לחץ הערבים והאירופים - חידש את תוכניתו במסלול שלום אמיתי המונע את סיפוח עזה או הגדה, לא נותר לנתניהו שום אמצעי לחץ.

והכותב מצטט את המומחה הישראלי גדיון גרינשטין, שתיאר את תוכנית טראמפ המונה 20 נקודות כהזדמנות מרכזית להחיות את העקרונות הבסיסיים שעליהם התבססה הדיפלומטיה מאז הסכמות קמפ דיויד.

היא - לפי דבריו - מחזקת את חוסר הלגיטימיות של הסיפוח החד-צדדי, ומעניקה לפלסטינים אופק פוליטי לגבי הכרעת גורל ומניעת הבדל פוליטי מישראל.

ולמרות שהכותב הרגיל להטיל ביקורת חריפה על הנשיא האמריקאי במאמריו הקודמים, הפעם הוא שיבח את סגנון המו"מ שלו, שתיאר אותו כ"ייחודי במינו".

הכותב מתח ביקורת על נטיית טראמפ להקצין ולהסית נגד יריביו, והציע להזמין את מנהיגי המפלגה הדמוקרטית לפגישה פיוס בחופשת קמפ דיויד כדי לחתום על "הסכם שלום אמריקאי אמריקאי".

והוא הלך רחוק מכך כאשר סבר שטראמפ יהיה ראוי לזכייה בפרס נובל לשלום "אם כל שלבי התוכנית יצליחו לשקם דרך לשלום ישראלי-פלסטיני".

וכפי שהוכרז היום (שישי) בבוקר על ידי ועדת נובל הנורווגית, זכתה הוונצואלית מריה קורינה מאצ'דו בפרס נובל לשלום.

והוועדה פרסמה בהודעה כי מאצ'דו זכתה "בזכות עבודתה הקשה בקידום הזכויות הדמוקרטיות של העם הוונצואלי ולמאבקה להשגת מעבר הוגן ושלו מהדיקטטורה לדמוקרטיה".

ועל המישור המקומי, מקווה פרידמן כי הניסיון של טראמפ בעזה ילהיב את התנהלותו הפוליטית בארצות הברית, ומבקש ממנו לעשות שלום באמריקה כמו שהוא שואף במזרח התיכון.

והכותב מציין לטובה את נטיית טראמפ להקצין ולהסית נגד יריביו, והציע להזמין את מנהיגי המפלגה הדמוקרטית למפגש פיוס בקמפ דיויד כדי לחתום על "הסכם שלום אמריקאי אמריקאי", ומדגיש כי הצלחה בכך תהפוך אותו לפופולרי ומוערך יותר.

הוא פנה לנשיא באומרו: "ואם תמשיך לשחק את תפקיד המאחד במזרח התיכון והמפצל באמריקה, אז התכנית לעזה תהפוך להערה ברשימה נשיאותית כושלת".

מקור: ניו יורק טיימס