מאבק לעצמאות ניגר מדומיננטיות צרפת על האורניום

SadaNews - לפני 20 שנה, נשיא ניגר לשעבר, הקולונל ממדו טנגה (1999-2010) ניהל מו"מ עם חברת אריבה הצרפתית, שתהפוך מאוחר יותר לקבוצת אורנו, במטרה לסיים את המונופול של פריז על עושריות ארצו ועצמאות כלכלתה.

לאחר שני עשורים של מו"מ שלא הצליחו להשיג את הדרוש, הגיע הגנרל עבד רחים טיאני, שהגיע לשלטון בהפיכה מהירה ביולי 2023, וביצע את מה שהקולונל טנגה חלם עליו והקדים אותו בניתוק הקשרים עם פריז, והוצאת כוחותיה מכלל המדינה.

עם משאבים כלכליים מגוונים, ומיקומה האסטרטגי במרכז אזור הסהרה והחוף במערב אפריקה, המדינה ניגר זכתה לאורך ההיסטוריה שלה לעניין מצד גופים כלכליים מכל רחבי העולם, כאשר היא מחזיקה ב-5% מהשוק העולמי של האורניום, ובעלת החזקות מהגדולות בעולם באורניום.

בנוסף לאורניום, יש לניגר אוצרות עצומים של נפט וזהב, והיא מפורסמת כמדינה אפריקאית עשירה במחצבים סקורים.

אך במהלך ששת העשורים האחרונים, לא הצליחה ניגר לצאת ממסגרת המדינות התלויות בעזרה הומניטרית, כשהיא מקבלת 40% מתקציבה מהשותפים והתורמים הבינלאומיים.

על פי נתוני הבנק העולמי, כ-44.5% מאזרחי ניגר חיים בעוני קשה, מה שמעיד כי עושריה הולכים בין שחיתות פנימית לניצול חיצוני.

סימנים להיפרדות

בשנת 2005, טנגה פתח בשיח עם הקבוצה הצרפתית שפעלה במדינה דרך שתי חברות בת: סוּמִיר וקומינק, והעלה את הסיסמה "האורניום צריך להועיל לעם ניגר", thereby establishing a new direction towards economic sovereignty.

הקבוצה הצרפתית החזיקה במונופול על כריית האורניום מניגר בעקבות הסכמים שנחתמו בשנת 1960, ועל פיהם נהנתה ניאמי מ-10% מסך מה שנכרה במדינה.

ההפקה שלה הייתה כ-3.3 אלף טון שנתיים, המייצגת 10% מהייצור העולמי, וכ-30% מצרכי פריז מהחשמל.

אחרי 3 שנים של تمיירים ומשקעים בין ממשלת טנגה והקבוצה הצרפתית, הגענו להסכם בינואר 2008, בו הועלה מחיר הקנייה של האורניום ב-50%.

לפי ההסכם, זכתה אריבה לזכויות למשך 40 שנה במכרה "אימוראן" הענק, עם הפקה צפויה של 5 אלף טון בשנה השקעה בסך 1.2 מיליארד אירו, והוקמה חברה בשם "אימוראן" כפרויקט משותף, בעלת איזון של 33.35% שייכת לניגר דרך החברה הממשלתית שלה, בעוד שאריבה שומרת על השאר.

על פי מקור לשעבר בקבוצה הצרפתית, מאמצי טנגה וההתקפות שלו על האינטרסים הצרפתיים שלחו מסר חזק לפיו ניאמי יכולה לנהל את ענייניה, בעוד שהרפורמות שהוא ביצע נתנו מיקום חדש לשותפות עם צדדים חיצוניים.

ההסכם הגיע לאחר שהמדינה חקקה חוק לחציבה בשנת 2006, ששם את האינטרסים של המדינה בראש, וביטל רבים מהזכויות שהצד החיצוני ראה כגמישות עם השותפים.

כך, החוק של 2006 ביטל את הפטורים ממסים האוטומטיים, הטיל מסים מעורבים שמגיעים ל-12%, והעניק למדינה חלק חינם בגובה 10% בכל הפרויקטים, עם אפשרות להעלות זאת ל-30%.

לאומיות וסוף

למרות המאמצים והרפורמות האמיצות שערך טנגה, הם לא הצליחו להשיג את הריבונות הכלכלית ולהוציא את החברות הצרפתיות, אלא תרמו לכך שדרישות היציבות הקפיאו את התנאים הכלכליים לזמנים של עד שתי עשורים, מה שהגביל את המדינה והותיר את המגזר חשוף.

לאחר שני עשורים מהשמירה על רפורמות הנשיא לשעבר ממדו טנגה, חזר האורניום להיות במרכז המאבק הפוליטי בין ניאמי ופריז.

ביולי 2023 השתלט הגנרל עבד רחים טיאני על השלטון בין אווירה טעונה בין מנהיגי ברית מדינות החוף ופריז, המושבה לשעבר באזור.

הגנרל טיאני, כמו מנהיגים אחרים בברית מדינות החוף (ניגר, מאלי, בורקינה פאסו), העלה את נושא הריבונות הכלכלית כחלק מעצמאות פוליטית, והיה נגד קיומם של זרים באזור, והאשים את צרפת על סבל העמים באפריקה, והאשים אותה במימון טרור ובחוסר יציבות.

במסגרת הריבונות הכלכלית, לאחר חילוקי דעות עם חברת אורנו שפנתה לתבוע בבית הדין לבוררויות של הבנק העולמי בוושינגטון, החליטו הרשויות בניאמי לבטל את רישיון המכרה של "אימוראן" שלא נכנס לייצור מעולם.

לאחר שנה מהביטול של רישיון המכרה, ב-19 ביוני 2025, הודיעו הרשויות על לאומיות חברת "סומיר".

כך, הסתיים יותר מחצי מאה של קיום אורנו בניגר, והמאבק לריבונות כלכלית ולפירוד מפריז במנהל משאבי האורניום הושג.

מקור: סוכנויות אפריקאיות + רויטרס