ניו יורק טיימס: הסכסוך בין ישראל לאיראן עלול להתפרץ בכל רגע

סאדא ניוז - הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ מתעקש שהתקיפות שהטיל הפיקוד האמריקאי על מתקני הגרעין של איראן ביוני האחרון "הכחידו" את תוכנית טהראן להפקת אורניום, ומדגיש כי מדינתו הצליחה להשמיד את מה שנשאר מהיכולות הגרעיניות שלה, אך גורמים ומומחים באזור רואים את התמונה פחות ברורה, ואפילו מסוכנת יותר. הם מאמינים שהעימות הבא בין ישראל לאיראן אינו עוד סיכון מרוחק אלא עניין של זמן, בהתאם לדו"ח של עיתון "ניו יורק טיימס" האמריקאי.

הסכם שאזל וקשיים דיפלומטיים

פג תוקפו של ההסכם הגרעיני שנחתם בשנת 2015, שהגביל את הפקת האורניום של איראן, החזיר את התמונה לנקודת האפס. הסנקציות האמריקאיות הוטלו מחדש, והמשא ומתן על תוכנית הגרעין נעצר, בעוד טהראן טוענת כי מרבית מתקניה הושמדו, בעוד ישראל מאשרת כי מלאי האורניום המועשר של איראן הועבר למקומות סודיים. מומחים אומרים שאיראן ממשיכה בפעילותיה באתר חדש המוכר בשם "גבעת הפטיש", תוך שהיא מסרבת לפתח פיקוח בינלאומי. ובכך, המדינה נראית בלב משוואה מסוכנת: אין משא ומתן, אין פיקוח, ואין בהירות לגבי היקף המלאי הגרעיני. משוואה זו מגבירה את החששות באזור שבישראל תנקוט בשוב כוח צבאי.

איראן מתכוננת וישראל ממתינה להזדמנות

בהקשר זה, מציין עלי פאז, מנהל פרויקט איראן ב"קבוצת המשבר الدولية", כי טהראן מתכוננת לסיבוב חדש של הסכסוך, ואומר כי מפעלים טילים פועלים סביב השעון, וכי מנהיגי משמרות המהפכה שואפים "לשגר אלפי טילים במכה אחת כדי להציף את ההגנה הישראלית, לא רק 500 כפי שקרה ביוני האחרון".

למרות שבעותות מיידיות על התקפה קרבה אין, הניתוחים הביטחוניים באזור רואים בישראל את המשימה שלה "לא מושלמת", ושהיא עשויה לחדש את התקיפה ברגע שתשמע שאיראן מתקרבת לחצות את הקו האדום לעבר נשק גרעיני.

ובנוגע לדו"ח, הסיבה לכך היא שכוחי הערביות הגדולות חיזקו את השפעתם בוושינגטון ובנשיא טראמפ, אך בעת ובעונה אחת פועלים לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים עם טהראן. סנאם וקיל, מנהלת פרויקט המזרח התיכון ב"צ'אטאם האוס", מסבירה כי מדינות אלו "אינן רוצות מלחמה חדשה, אך מודעות לכך שאיראן, למרות חולשתה, עדיין מסוגלת לערער את היציבות באמצעות המיליציות והסוכנים שלה שמתפשטים בלבנון, עיראק, תימן והחוף הפרסי".

מרכזי מחקר אמריקאיים מצביעים על כך שה"חולשה היחסית" של איראן עשוי ליצור הזדמנות לדיפלומטיה חדשה, אך היא גם מעלה את הסכנה שהיא תהיה יותר נמהרת למאבק במקרה שתשמע עצמה מוקפת. סוזן מלוני מ"ברוקינגס" אומרת כי "איראן החלשה קלה יותר להכיל, אך באותו זמן היא מסוכנת יותר משום שהיא עשויה לנקוט בצעדים פזיזים מתוך ייאוש".

מסרים מחאמרי.. ודחיית הדיאלוג

בטהראן, המנהיגות האיראנית נראית נאחזת בנרטיב של אתגר. המנהיג העליון עלי ח'אמנאי אמר ביום השנה לפריצה לשגרירות האמריקאית בשנת 1979 כי "האויבות האמריקאית מושרשת, וושינגטון אינה מקבלת אלא הכנעה", בהודעה שהתפרשה בדרך כלל כסגירה לכל משא ומתן חדש עם ממשלת טראמפ. לעומת זאת, שר החוץ עבאס חראג'י אישר כי מדינתו מסרבת לתנאים הבלתי אפשריים שהעמידה וושינגטון, אך מוכנה לשיחות לא ישירות אם טהראן תתחייב על הפסקת ההתקפות והסנקציות ופיצוי על נזקי המלחמה, דברים שארצות הברית רואה אותם לא מציאותיים.

על פי הדו"ח, איראן חיה כיום במחלוקת פנימית בין שני כיוונים, אחד מהם קורא להסכם פוליטי ולגיוס הסכם עם וושינגטון לשחרור הלחץ הכלכלי, והשני רואה שכל משא ומתן עם טראמפ הוא בזבוז זמן, והעימות עם ישראל הוא בלתי נמנע, אך שניהם מסכימים שה"סיבוב הבא" של הסכסוך הפך לאי נמנע, ואיראן שואפת שהעימות הזה יהיה "שונה" כדי לשוב לאזן הרתעה באזור.

מנגד, הישראלים מבינים שתוכנית הגרעין האיראנית ספגה פגיעות אך לא הושמדה, וכל התרפות עשוי להעניק לטהראן הזדמנות לבנות מחדש. לכן, נראה שישראל נחושה לעבור לפעולה צבאית אם תידרש לכך, במיוחד עם תמיכה פוליטית ברורה מממשלת טראמפ שרואה במאבק נגד איראן את ההתרחבות של הקרב שלה נגד "האיום האיראני בעזה, בלבנון ובתימן".