662 עצורים, כולל 39 ילדים ו-12 נשים בשטחי הגדה בחודש שעבר

סאדא ניוז - ארגוני העצורים דיווחו כי 662 מקרים של מעצר נרשמו בשטחי הגדה המערבית, כולל ירושלים, במהלך חודש יולי 2025, מתוכם (39) ילדים ו-(12) נשים.

ארגוני העצורים (הרשות לשוברים ולמוחזקים, מועדון האסיר הפלסטיני, ומוסד אל-דעימר לזכויות האדם), ציינו בדו"ח שפורסם היום, יום ראשון, כי מספר מעצרי הגדה מאז תחילת מלחמת ההשמדות עלה ליותר מ-(18500), מתוכם יותר מ-(570) מקרים של מעצר נשים וכ-(1500) מקרים של מעצר ילדים.

המספרים הללו כוללים את המעוכבים על ידי הכיבוש ואת המשתחררים מאוחר יותר, ואינם כוללים את מספרי העצורים מעזה, שמוערכים באלפים מאז תחילת ההשמדות.

הארגונים הוסיפו, בנוגע למידע המוכח והבעיה של חודש יולי, כי ממשלת הכיבוש הישראלית המשיכה במבצעי המעצר המובנים בשטחי הגדה, במקביל להחרפה של ההתקפות מצד המתנחלים בכפרים ובעיירות, דבר שתרם להעלאת קצב המעצר. ההתקפה על מסעף יטא מהווה דוגמה בולטת לכך.

מבצעי המעצר היו מלווים בהוצאות להורג בשטח, בשיחות חקירה קשוחות, ובהרס של בתים, כמו גם בהחרפות של חקירות עם אלימות קשה, בנוסף לטרור המוגדר וקמפיינים של חטיפות משפחות המרדנים, במיוחד נשים. כמו כן, פעולות הגניבה והשתלטות הפכו למדיניות קבועה בשילוב עם המעצרים.

ממשלת הכיבוש המשיכה להרחיב את השימוש במעצר המנהלי, כששירותי המודיעין שלה הוציאו מאות צווים שנגעו לעצירות ולילדים, בטענה לקיומו של "תיק סודי". הארגונים אִששו שוב ושוב כי שיעור העצורים המנהליים הוא הגבוה ביותר בהשוואה לעצורים הנתפסים והנידונים, בשינוי היסטורי בתנועת האסירים לאחר ההשמדות, כאשר מספרם כיום עומד על (3613), מתוכם יותר מ-(80) ילדים, ו-(8) עצירות.

הארגונים ציינו את ההגברת המכוונת של הטרור המכוון לעיתונאים, על ידי העברתם למעצר מנהלי או למעצר על רקע טענות של "סיכול" ברשתות החברתיות, כאשר מספר המעצרים או החזקות של העיתונאים מאז תחילת ההשמדות מצביע על לא פחות מ-(195), מתוכם (50) עדיין נתפסים, בהם עיתונאית אחת.

הארגונים גם הדגישו כי ההתנגשויות עם המתנחלים הגיעו לשיא לאחרונה, ותרמו לסיפוק כיסוי להמשך המעצרים. המקרה של הירצחו של אזרח עווד אל-האדלין על ידי מתנחל, ומעצר מספר מבני משפחתו ובני עירו, מהווה דוגמה לפשע המכוון, ולתפקיד שמילאו "בתי המשפט" במתן אישור לשיחרור רוצחו של השהיד, כהזמנה ישירה למתנחלים להמשיך בפשעים של רצח וגלות.

לא היו מורלות של ממשלת הכיבוש להפסיק את התקפותיה על האסירים המשוחררים, ובמיוחד על המיוחדים מן ההסכמים להפסקת האש, דרך פריצה לבתיהם ולדרוש מהם להגיע לחקירות ולהתעמר במשפחותיהם. מדיניות זו נחשבת להמשך ההתקפות על האסירים לשעבר, כאשר שיעור גבוה מהעצורים הנוכחיים הם אסירים לשעבר שעברו מספר פעמים מעצר.

בנוגע למצבים הכלכליים שנמצאים בכלא, ממשלת הכלא עדיין מביצעת את הפשעים המובנים שלה כנגד האסירים, והבולטים בהם כוללים: עינויים, רעב, פשעים רפואיים, תקיפות פיזיות, גניבה מובנת, ואיזולציה קבוצתית חסרת תקדים מאז תחילת ההשמדות. לפי הארגונים, מספר השהידים מהאסירים והמעוכבים מאז תחילת ההשמדות עלה ל-(76), כאשר המדוייקת לזהותם, ברבות מהם סמיר אל-רפעי מג'נין, וסאיל אבו-נצר מעזה, אשר נהרגו במהלך חודש יולי.

במהלך אותו חודש, הצליחו הארגונים לבקר עשרות אסירים ומעוכבים בבתי הכלא והמחנות, כאשר העדויות שלהם שיקפו את המשך הפשעים של עינויים, כולל: קמפיינים לגבי דיכוי, מכות קשות, שימוש ברימוני רעש, כלבי משטרה, קליעים פלסטיים, והזדמנויות לתשלום, נוסף על מדיניות רעב וחסימה מטיפולים רפואיים, והתפשטות של מחלות ומחלה, במיוחד מחלת הגרד (סקביאס), כאשר המשפט "עופר" חווה עלייה בולטת במספר המקרים בה. גם במקרים של מעצרות נשים ילדים, ממשלת הכלא ממשיכה לעקוב אחר הפשעים נגדם, תוך חשש לגבי מצב שלוש העצירות בהריון שנדרשות לטיפול מיוחד.

ולגבי מעצרים בעזה, עקבות העדויות שהגיעו עדיין מזעזעות ומפחידות, וכוללים פשעים כמו: שפיכת מים חמים על גופיהם, אילוץ על העירום המלא, שכיבה שעות רבות, קשירה מתמשכת, "חקירת דיסקוטק", מכות קשות, שימוש בכלבי משטרה, ושיטות עינויים פסיכולוגיות שדחפו חלקם למסור הודאות לא מדויקות תחת לחצים של עינויים, אפילו אחד מהמעוכבים ניסה להתאבד. לפי ממשלת הכלא, מספר העצורים בעזה המוכר עומד על (2378) אותם הם מכנים כ"לוחמים בלתי חוקיים", מבלי לכלול את העצורים שמחייבים במעונות הצבא. מספר השהידים הידועים מהם הוא (46), בעוד העשרות עדיין במצב של היעלמות כפויה.

כמו כן, ממשלת הכלא ממשיכה להכות את המנהיגים של תנועת האסירים המבודדים בתאים, כאשר הם מועברים בתדירות גבוהה בין ההפרדות "ג'נון" ו"מגידו", עם עבודות ממסד והקשות עליהם במכות ובשיטות רעות שונות.

בנוגע לארכיון האסירים החולים, הארגונים נמצאים בקושי בגילוי המספרים בגלל התפשטות של מחלות והשגת אסירים טיפול רפואי, שהן פשעים רפואיים מובנים שלוקחים צורות רבות. בין המקרים הבולטים הוא האסיר מוחמד אבו העז מאוריח, שאיבד את היכולת ללכת באופן פתאומי בזמן מעצרו בכלא "נעקב" כתוצאה מתנאי מעצר קשים, לאחר שלא סבל מבעיות בריאות לפני המעצר, הוא אחד ממאות המקרים שהפכו לחולים בעקבות המדיניות של הכיבוש.

בעקבות המשך הפשעים נגד האסירים והמעוכבים בבתי הכלא והמחנות הישראליים, הארגונים הדגישו כי העבריינות הללו תימשך כל עוד יש אי מסוגלות בינלאומית מובנית מול מלחמת ההשמדות ופשעים המידיים שלה. הארגונים חידשו את בקשותיהם למערכת הזכויות הבינלאומית לקחת אחריות, והזהירו מצורת החריגה שניתנה על ידי כוחות בינלאומיים לכיבוש, שסובלת אור ירוק להמשך הפשעים, אותם כוחות הם גם אלו שהטילו סנקציות על הממונה על זכויות האדם "פרנצ'סקה אלבניז", מול הפרה ישירה של החוק הבינלאומי, ולדבריהם זהו איום ישיר על עקרונות מערכת הזכויות.

מספר האסירים עד תחילת חודש אוגוסט 2025:

● באופן כללי, מספר האסירים והמעוכבים בבתי הכלא של הכיבוש הישראלי עד תחילת חודש אוגוסט 2025 עומד על (10,800), כאשר המספר הזה אינו כולל את העצורים המחייבים במחנות הצבא.

זהו המספר הגבוה ביותר מאז אינתיפאדת אל-אקצא בשנת 2000, כהסתמכות על המידע התיעודי הקיים אצל הארגונים.

● האסירות: המספר שלהן עד היום עומד על (49), מתוכן שתיים מעזה.

● הילדים: עד היום, מספרם מעל (450).

● העצורים המנהליים: עד תחילת יולי, מספרם (3,613), אשר מהווה את האחוז הגבוה ביותר בהשוואה למספר האסירים המוחזקים והנדונים שמסווגים כ"לוחמים בלתי חוקיים".

● המעוכבים המוסדרים כ"לוחמים בלתי חוקיים": מספרם מסתכם ב-(2,378). יש לציין כי המספר הזה אינו כולל את כל מעצרות עזה המוחזקים במחנות הצבא. יש לציין כי ההגדרה הזו כוללת גם מעוכבים ערבים מלבנון וסוריה.