"צבא הגנבים".. ישראל בין שוד לקריסת המשמעת הצבאית

סדה ניוז - המאמר של הארץ לא חיכה לנאום הרמטכ"ל אייל זמיר כדי לתאר את משבר צה"ל, אלא עופר שלח ועדית שפרן גיטלמן הלכו ישירות לעניין המרכזי, והוא שצבא שאיבד את המשמעת והערכים לא הופך לכוח יותר אכזרי, אלא ל"כנופיה חמושה", וסופו הוא לא רק התפוררות התדמית המוסרית שלו, אלא גם תבוסה בשדה הקרב.

המאמר נכתב על ידי עופר שלח, ראש תוכנית מחקרי מדיניות הביטחון הלאומי במכון הלאומי למחקר ביטחוני וחבר כנסת לשעבר, ועדית שפרן גיטלמן, החוקרת הראשית בתוכנית זו. לכן, האזהרה לא מגיעה מבחוץ או מנאום של זכויות, אלא מתוך תחום הביטחון הלאומי הישראלי עצמו.

רקע זה מעניק למאמר ערך מיוחד, מכיוון שהוא עוסק במוסר ובמשמעת כחלק מכוחו של הצבא להילחם, ולא כסוגיה פרסומית או חוקית גרידא.

ואכן, ביטוי זה מקבל משקל נוסף לאחר הצהרתו של זמיר אתמול, יום שני, בכנס וועדת הפיקוד העליונה, כאשר הוא הזהיר מתופעת השוד בצבא, ואמר כי "תופעת השוד, אם קיימת, היא בזויה ועשויה להכתים את כל צה"ל", והתחייב לחקור את המקרים הללו ולא לעבור עליהם בשקט.

ולא מדובר יותר במקרים בודדים, אלא בפחד מוצהר מדימוי "צבא הגנבים", שבו המלחמה הארוכה הופכת לסביבה המפיקה שוד, חוסר שליטה, והתנהגות הפוגעת בתדמית הצבא פנימה.

הכותבים רואים כי לרמטכ"ל אין את הפריבילגיה של "לבחור את הקרבות שלו" בנוגע לתיק הזה, על אף הלחץ מההנהגה הפוליטית עליו. לפי המאמר, מפקדת הצבא מתמודדת עם מצב חסר תקדים, שבו ראש הממשלה, שר הביטחון וחברי הממשלה והכנסת תוקפים את מנהיגי הצבא כמעט מדי יום, והפגישות של הקבינט הופכות למקום ציבורי להוקעה של הרמטכ"ל.

מהשוד להתפרקות

הצהרות זמיר על השוד הגיעו במסגרת נאום רחב יותר על "אירועים חסרי ערכים" בתוך הצבא, כאשר הוא אמר כי צה"ל הוא "צבא עם ערכים", אך הכיר בכך שמה שהופיע לאחרונה הוא תוצאה של "תקופה ארוכה ומורכבת", והזהיר מכך שההתדרדרות הנורמטיבית עשויה להיות מסוכנת "במידה לא פחותה מהאיומים המבצעיים".

הוא גם הציב מגבלות על השימוש של חיילים ומילואימניקים ברשתות החברתיות לפרסום מסרים שנויות במחלוקת או לקידום עצמי, והחשב זאת ל"קו אדום".

אך המאמר של הארץ הולך רחוק יותר מנאום זמיר. הוא לא רואה בשוד אירוע מבודד, אלא תוצאה של המשך המלחמה, שחיקה של הכוחות הסדירים והמילואתיים, והתפוררות סמכויות המפקדים.

שלח ושפרן גיטלמן כותבים כי המלחמה הממושכת "מקשה על משתתפיה לשמור על דימוי הלוחם", וכי כוחות המילואים לא נבנו כדי להגיש מאות ימי שירות בשנה בשלוש השנים האחרונות.

מלחמה ללא סוף

הסיכון העמוק יותר, לפי המאמר, הוא שהמלחמה הארוכה הזו מאפשרת לרבים בשירות לראות בכל פלסטיני או לבנוני כאויב "המגיע לו למות או להיות מושפל".

כאן מתחדדת משמעות אזהרת זמיר מן השוד: השאלה איננה רק גניבת רכוש בדרום לבנון או בעזה, אלא מדד לקריסת הגבולות בין הצבא הממושמע לכוח המשתולל.

מנגד, אמר זמיר כי שנת 2026 עשויה להישאר "שנת קרב" בכל חזיתות, וכי הצבא ימשיך להישאר באזורי הגנה קדמיים בעזה, סוריה ולבנון עד להבטחת ביטחון ההתיישבות הישראלית בטווח הארוך.

תפיסה זו משמעה היא שהסביבה שהפיקה את תופעת "צבא הגנבים" מועדת להמשך, אלא אם כן אזהרות הרמטכ"ל יהפכו לפעולות ממשיות.

המאמר והצהרות זמיר יחד חושפים כי צה"ל לא מתמודד עם משבר משמעת חולף, אלא עם משבר זהות פנימית.

כשהרמטכ"ל מזהיר מפני השוד, ושני חוקרי ביטחון כותבים כי הצבא שמוותר על הערכים הופך ל"כנופיה חמושה", השאלה בתוך ישראל הופכת להיות: האם הצבא עדיין מסוגל לשלוט במלחמה, או שהמלחמה הארוכה החלה לעצב אותו בדמות צבא עייף, זועם, שעשוי להפוך ל"צבא גנבים"?

מקור: הארץ